החיים תחת משטר רודני

08/09/2005 23:42:00

"יונגער, אל תתן לאף אחד לומר לך שבקיבוץ אף פעם לא קורים דברים מענינים", אומר לי ברקוביץ' הזקן ומנופף בסכין החלודה שלו. השעה שעת צהריים חמה, ושנינו כרגיל יושבים על ספסל בדשא הגדול מול חדר האוכל, ברקוביץ' כרגיל מקלף תפוח ומסתכל על המתנדבות שעוברות בשביל, ואני כרגיל מבריז משיעור הנדסה. "אומרים שזקנים בגילי", הוא אומר, "זוכרים שפעם הם היו רודפים אחרי בחורות, אבל לא זוכרים למה. חחח..חחח.." ברקוביץ' מחרחר, נהנה מהבדיחה שכמעט יותר זקנה ממנו, וממשיך. "אתה רואה את המיידלעך שעוברות פה? אתה עוד צעיר אבל כדאי לך כבר עכשיו להתחיל להיזהר מהן, ובשביל שתבין למה אני מתכוון, אני אספר לך סיפור שקרה כאן, במשק, לפני הרבה שנים ואז תבין".

==

"בשנת 1973, קצת לפני מלחמת יום כיפור, רוחמה אבינר, אשתו של שלמה אבינר, הרבתה לבקר במיטתו של הולצמן, רכז המשק. כל הקיבוץ ידע כמובן, חוץ משלמה אבינר, שהיה קצין מהולל ופיקד באותו זמן על בסיס צה"ל בנפאח והיה נעדר הרבה מביתו בקיבוץ.

ובכן, הכל התנהל על מי מנוחות, עד שיום אחד החליטו הסורים לירות מטחי קטיושות על ישובי הגולן. אחת מהן נחתה בתוך חצר המשק והתפוצצה ברעש גדול אבל גרוייסע גלוק, אף אחד לא נפגע. כמה שעות אחר כך, אני עובר ליד ביתו של הולצמן בדרכי חזרה הביתה אחרי יום עבודה ברפת, ומה אני רואה? כל החבריה עומדים ליד הכניסה לבית של הולצמן, ונוצרה שם התקהלות קטנה.

"אל תשאל" צעק לעברי מישה אחראי הפלחה, "האבינרית היתה בתוך הבית ביחד עם הולצמן כשהקטיושה התפוצצה, ומהפאניקה היא התכווצה, ועכשיו הולצמן כלוא בפנים כבר שעתיים".

"רגע, כשאתה אומר כלוא בפנים", שאלתי, "אתה מתכוון...?"

"בדיוק", הוא ענה. "ריבקי האחות לא הצליחה לשחרר אותם וקראה לאמבולנס הצבאי מבסיס נפאח".

לאחר עוד חמש דקות, שבהן ההתקהלות רק גברה, הגיע האמבולנס, ומתוכו, ביחד עם הרופא הצבאי, יצא גם שלמה אבינר.  

"מה קרה?" הוא שאל והסתכל סביב, "יש פצועים מהקטיושה? שמעתי בקשר שמבקשים אמבולנס דחוף לקיבוץ אז החלטתי לנסוע איתם".

"אהמ אהמ", כיחכחו לו חברי הקיבוץ בשלושים קולות שונים, בעוד הרופא והאחות מובילים אל האמבולנס אלונקה שעליה שוכבים רוחמה אבינר, על הגב, והולצמן, על רוחמה אבינר. רוחמה נראתה די מסכנה ומכווצת באופן כללי, והולצמן המסכן נראה כמו גוויה, מתייסר במיני יסורים שעשו אותו לבן כמו סיד.

שלמה אבינר הבין מיד מה קרה, ובאותו זמן שהכניסו את זוג האוהבים הכואבים לתוך האמבולנס, הוא חייך חיוך חמוץ ונכנס גם כן לאמבולנס ששם פעמיו מיד לביה"ח שבטבריה, לקול הצחוקים של חברי המשק, שניסו להחניק אבל לא הצליחו.

בקשר למה שקרה אחר כך, מישה יספר לך גרסא אחרת, אבל כמה עובדות עומדות מעל לכל ספק: העובדה הראשונה היא שחצי שעה אחר כך, טורי שריון סורים החלו לשטוף אל תוך רמת הגולן. העובדה השניה היא שרוחמה אבינר והולצמן, בסופו של דבר, הופרדו זה מזו, והעובדה השלישית היא, שהולצמן רכז המשק הגיע אל ביה"ח עם אף מרוסק ושתי צלעות שבורות, ורשום עד היום ביומן המבצעים של בסיס נפאח כפצוע הראשון, מיירי קטיושה, של מלחמת יום הכיפורים."