בשיעור ספרות מבקש המורה מהסטודנטים לכתוב חיבור קצר בן שש מילים שיכיל בתוכו את הנושאים דת, סקס ומיסתורין. אחת הסטודנטיות הגישה חיבור: "אלוהים ישמור... אני בהריון... אבל ממי?"
אני טוחנת בעבודה. אם קודם התלוננתי שאני לא מקבלת מספיק שעות עכשיו אני לא יכולה להגיד שאני מקבלת יותר מידי כי שוב יביאו לי קצת, אני סובלת בשקט ומרוויחה כסף {סמיילי} אבל בכל מקרה אין לי זמן לדברים אחרים, אני מאוד מתעייפת...
ואתה, יא מניאק, לא כותב לי. אני מסתכלת עליך באייסיקיו ואתה לא כותב. הבטחתי לעצמי שאני לא אכתוב לך. לא יודעת למה, אולי נמאס לי שאתה לא עונה או שאתה עונה ואז נעלם, נמאס לי לרוץ אחרייך. אז אולי פשוט תכתוב לי כדי שאני שוב אוכל לכתוב לך? גם ככה אני לא רואה אותך מחובר כמעט אף פעם, ובכל פעם שאתה מחובר אני מרגישה ויק אין דה ניז וזה עושה לי רע המחשבה שאם אני אכתוב אתה לא תענה. ועוד יותר עושה לי רע שאני כבר לא מכירה אותך בכלל. לא יודעת מי אתה. כל כך הרבה זמן עבר מאז שבאמת דיברנו או נפגשנו שבכלל אין כבר על מה לדבר. בפעם האחרונה ששאלתי אותך מה חדש, אמרת שאתה כבר לא יודע מה חדש ומה ישן, אולי זה בגלל שלא דיברנו כבר שנים וגם אני כבר לא יודעת מה להגיד לך ועל מה יש לנו בכלל לדבר, אני כבר לא מכירה אותך. אבל עדיין מחפשת תמונות שלך, עדיין מנסה למצוא באיזה מסיבה היית לאחרונה ולמצוא תמונות שלך.
אני כל כך פאקינג נואשת. מה יש לי איתך?!?!?! למה אני חושבת עליך?! אתה בכלל לא נראה טוב. ואתה דפווווק, אחד האנשים היותר מתוסבכים שהכרתי בחיים שלי. אתה פאקינג מוזר ומתוסבך למה נתפסתי דווקא עלייך?
והכי מעצבן הוא שניסיתי לא לכתוב עליך אבל לא יצא לי. :(
בבלוג זה
בכל הבלוגים
