ראיתי אתמול בערב מחזה איום שאני לא אשכח עוד הרבה זמן
ישבתי לבד בחדר בשעות הערב במחשב ופתאום אני שומעת נהמות ממש חזקות כאלה-אחת אחרי השניה
שזה בפני עצמו כבר הפחיד אותי לאללה, יצאתי מהחדר ואני רואה מרחוק את אבא שלי יושב על הכסא במטבח וכל הגוף שלו רפוי כזה
התקרבתי אליו לאט ואמרתי "אבא?"
כשהתקרבתי אליו לגמרי ראיתי מים שפוכים על הרצפה והוא נראה כאילו הוא נרדם שם בישיבה
רק שהפה שלו פתוח וגם העיניים שלו לגמרי פתוחות והוא בכלל לא מגיב אלי
נתקפתי בעתה ולא ידעתי מה לעשות ומה לחשוב. כל הגוף שלי התחיל לרעוד ואמא שלי לא היתה בבית כי היא עובדת בלילה
אבל פתאום הוא קם והמשיך להתנהג כרגיל והתעצבן כשכל הזמן שאלתי אותו מה קרה אז לא דיברנו על זה
אני ממש דואגת כי אם הוא נהם בצורה כזו עבר עליו משהו ממש רע
ושניה אחרי זה באתי והוא היה אאוט לגמרי לפחות איזו חצי דקה-דקה
זה רע. זה ממש רע. הוא גם פיתח הרגלי שתיה ואין יום שהוא לא שותה. גם בירות, גם וויסקי.
למחרת אני ואמא ניסינו לדבר איתו וללחוץ עליו להיבדק והוא פשוט התעלם מאיתנו
זה היה כמו לדבר לקיר. התחלתי לבכות וזה קצת הוציא אותו מהאדישות אבל הוא פשוט חיבק אותי ואמר שאפסיק לבכות
אמרתי לו "תבטיח שתלך להיבדק"
והוא אמר "טוב"
אבל שמעתי על הקול שלו שהוא לא באמת מתכוון לזה ושהוא רק רוצה שיעזבו אותו
אמא שלי מדוכדכת ולא ישנה כמעט בלילות
החתולה שלי, מסתבר, היתה ממש חולה איזה יומיים ועכשיו כבר חזרה לעצמה
אבל היא כבר בכלל לא באה אליי כמו פעם ולא מתייחסת אליי ובאמת נראה לי שהיא נעלבת על זה שאני כאילו עזבתי
בקיצור חטפתי קצת כאפה כשחזרתי הביתה. בתל אביב אני נהנית בלימודים, בחופש יצאתי ונהניתי סה"כ וגם בעבודה היה לי נחמד
ואז אני מבינה שפה הכל רע והורים שלי הזניחו לגמרי את הבריאות שלהם ואכפת להם רק ממני ואני לא יודעת מה לעשות כבר
אז בשקט, אחרי שכולם הלכו לישון אני יושבת בחדר
ואני בוכה
ואני בוכה
ואני בוכה
מה הדמעות יעזרו לי?
הכל נשאר אותו הדבר.
כל המצב הזה ממש עושה לי מגפיים כבדים
אחר כך כל הלילה שמעתי את האלבום הזה של סיגור רוס שבדיוק פגע בנקודה והיה מעין סאונדטרק מושלם לרגשות ולמחשבות שלי.
ותוך כדי ציירתי כדי להעסיק את עצמי במשהו.
אחרי שקרה כל העניין עם אבא אני חושבת שהייתי במצב של שוק ולא ידעתי איך להרגיש
רציתי לבכות אבל לא הצלחתי, רציתי לספר לאמא אבל לא רציתי להדאיג אותה כשהיא בעבודה
נזכרתי שמוקדם יותר באותו יום שמעתי את OCTOPUS GARDEN וכל הזמן עלה לי המשפט
I'd like to be under the sea
והיה בא לי באמת לצוף איפשהו מתחת למים, כאילו שם כל הדאגות נעלמות ולא חושבים על כלום.
לא ממש יכולתי להירדם אז ציירתי את זה במקום:
זה עוד לא עשוי ומעובד אבל הייתי צריכה להוציא את זה מהמערכת.
אחר כך כיביתי את המחשב וניסיתי להירדם, ובדיוק כמו שחששתי שיקרה, מה שראיתי חזר ועלה לי בראש בלופים
אז הדלקתי פרק של חברים. זה תמיד עוזר. בכלל לא צפיתי בו אבל זה עזר.
עוד דבר הזוי ולא בהכרח קשור אבל גם כן איכשהו מעכיר את רוחי
אבי הביולוגי התקשר לאמא ביום ההולדת שלה ביום רביעי ואמר לה את הדבר הבא:
"מזל טוב על חגיגת היובל הראשון שלך, אני מקווה שאת היובל הבא נחגוג שלושתינו (גם אני יענו) יחד עם אלוהים"
יענו....בגן עדן? קודם כל אני אהיה רק בת איזה 70, אבל לא משנה. העובדה שהוא חושב שבאמת יש סיכוי שאמא תחזור אליו זה...
אין לי מילים. האיש החליק על השכל.
עוד עובדה שלא בהכרח קשורה, היא שטבעת האירוסים שאבא שלי (החורג, שאיתו היא גרה) הביא לה לפני 10 שנים והיא תמיד עונדת,
נפל ממנה בלי סיבה נראית לעין יהלום אחד. ואז אחרי כמה ימים האיזור באצבע שמתחת לטבעת נהיה אדום אצלה. היא הורידה את הטבעת
והיא ראתה שהיא לגמרי עקומה ולא קרה בזמן האחרון שום דבר מיוחד שיכל לגרום לזה.
אולי אני סתם אוכלת סרטים שזה אומר משהו אבל כל הדברים האלה יחד ממש עושים לי תחושה רעה
שונאת לעשות פוסטים מדכאים אבל זה מה יש. אתם לא חייבים להגיב על זה, אני יודעת שלפעמים קשה למצוא את המילים לעודד.
יש עוד פוסט בטיוטות שהתחלתי לעשות לפני כל העניין הזה ויש בו ציורים ותמונות ושירים ודברים אופטימיים, הוא כנראה יעלה מחר.
אני פשוט מרגישה שאני צריכה להפריד ביניהם.
עריכה- 01:50, 13/10
טוב אז חשבתי שאפרסם פוסט חדש היום (יענו אתמול) והוא מוכן ברובו אבל היום עבר כזה מהר ולא סיימתי אותו
אז אפרסם אותו כנראה מחר כבר
(כלומר היום 
)
תודה שוב לכל מי שהגיב ותמך, מעריכה את זה
לילה טוב ובהצלחה לכל מי שמתחיל מחר ללמוד וגם למי שלא
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
marianna