זמן מה עבר מאז העדכון האחרון. הזמן עובר לי מהר מדי.

עדיין קצת קשה לי להתרגל למתכונת השונה של הלימודים ואני מרגישה שאני לא לגמרי עומדת בקצב

זאת אומרת, לא שיש הרבה יותר עבודה או משהו כזה,  אבל איכשהו אני מרגישה יותר לחץ ואני לא מרוצה מרוב מה שאני עושה

וזה לא עובר מתחילת השנה. כאילו הציפיות מאיתנו עלו אבל אני עוד לא עומדת בהן

לפחות לא מבחינתי.

כשיש כמה ביקורות ברצף שהן לא משהו, מה לעשות, זה מוריד לי את הביטחון ומעכיר קצת את רוחי

אבל אני מנסה להקשיב וללמוד מהביקורת ולחשוב שאני עוד אשתפר ואכנס לקצב

זה כאילו יש יותר דגש על להביע את עצמך באיורים שלך השנה, את נקודת המבט והדיעה שלך

ואני כנראה צריכה למצוא דרך לעשות את זה

ובכלל לגבש יותר דיעה ברורה על דברים

זו אחת הבעיות העיקריות שלי

וגם לבצע את הדברים בצורה שהיא יותר אני איכשהו

בקיצור למצוא את עצמי

והלוואי שזה יקרה מהר.

אתם מרגישים שחפרתי? כי אני כן

נועה, שסיימה שנה שעברה את התואר באיור והתחברנו בשנה ב' במשך הסדנה, התקשרה אליי פתאום אתמול לשאול מה קורה ואיך הולך לי

בדיוק חזרתי מיום ארוך בלימודים ועוד ביקורת שייאשה אותי ואמרתי לה שלא הולך לי כזה טוב כמו שהייתי רוצה וקשה וכבד יותר משנה קודמת

וניסיתי להסביר לה למה, ושאני מאוכזבת מעצמי והיא אמרה לי שזה שטויות ושתמיד האנשים הכי מוכשרים חושבים שהם גרועים

זה הזכיר לי את כרטיס וויר,  שעיינתי בספר שלו שמלא בדברים שלו מתוך סקצ'בוקים והוא כל הזמן יורד על עצמו וכותב כמה שהוא גרוע

(כן, שמתי את זה גם פוסט קודם, אבל זה מתאים פה יותר)

לא שאני בכלל משווה את עצמי אליו. פחה

אבל יש בזה משהו

אוף הוא כל כך טובבב

איך הוא כזה גאון?

הכי מעצבן אותי שאני הכי רוצה להצליח בקורס של אסף חנוכה

ואני ממש לא.

זו הייתה ההגשה שלי לדיוקן של דמות ידועה עם מניפולציה

(זו יענו קרין גורן)

אני ממש לא מתה על איך שזה יצא והבעיה היתה שבגלל שהיה לי רעיון אחר ואחרי שבוע החלפתי רעיון ולא הספקתי להתייעץ איתו

ובאתי עם זה להגשה, אז לא היה לי תהליך. גם בביקורת הוא ביאס אותי עוד יותר ולא אמר שום דבר טוב לא על הרעיון ולא על הקומפוזיציה

הוא אמר שכל הסיפור הוא יותר מדי פרטים ולא לגמרי ברור והייתי צריכה פשוט לצייר אותה עצמה בתור קאפקייק או משהו כדי להעצים את הרעיון

ובכלל הסגנון הזה במחשב לא משהו. בזבזתי את כל הזמן על לנסות לגרום לה להיראות דומה לה

ואז בשיעור הוא נתן לנו תרגיל כיתה כשהיינו צריכים לבחור אחד משני משפטים ידועים

ולעשות לו איור. בחרתי ב"מוות וחיים ביד הלשון"

עשיתי הרבה סקיצות של רעיונות מפגרים וממש שברתי את הראש ואז הוא בא להסתכל מה עשיתי

ואהב את אחד הרעיונות שהיו יותר פיתרון טיפוגרפי

אז זה מה שעשיתי

זה מתייחס כאילו לבריונות ברשת והחבל בנוי מכל מיני כינויי גנאי וקללות.

הביקורת היחידה שלו היתה שהאותיות קצת פופיות וחמודות מדי, אבל חוץ מזה הוא אהב את זה.

הבריף שלנו לשבוע האחרון היה לעשות איור של אחד מ-7 החטאים בנצרות בשילוב סוריאליזם

היינו צריכים להביא 5 סקיצות של רעיונות שונים

ואני כל כך שברתי את הראש  ולא הצלחתי לחשוב אפילו על רעיון אחד שהייתי מרוצה ממנו

הרגשתי שיש לי מלא התחלות וקצוות של רעיונות ואני צריכה שמישהו יבוא ויחדד לי אותם

היו לי גם הרבה רעיונות שפשוט נראו לי חרושים ונדושים מדי כמו בן אדם בצורת ספה או נמלה עצלנית ל"עצלנות"

או שואב אבק אנושי לגרגרנות ועוד

כשראיתי את כל הדברים בכיתה הבנתי שניסיתי לחשוב בצורה יותר מדי מתוחכמת וגם למצוא משהו מקורי וזה מה שתקע אותי

ובעצם יכולתי לקחת משהו מהרעיונת שנראו לי נדושים ולפתח אותם למשהו משלי. הרי זה בסוף תלוי באיך מציירים את זה.

אבל עכשיו מאוחר מדי כי כאילו ראיתי את הדברים האלה בכיתה אז אני לא אצייר אותם בטוח.

אז מה שהוא אמר לי לא חידש לי, שאני צריכה לחשוב עוד.

ואז הוא הביא לנו שוב בריף לתרגיל כיתה

גם אחרי שהוא הסביר ואחרי שקראתי את הבריף 15 פעמים לא הבנתי מה הוא רוצה

הנושא של הבריף היה סמיוטיקה

(סמיוטיקה היא חקר הסימנים ומערכות סימנים.

"סימיוזה" היא תהליך הפירוש של סימן או התהליך של יצירת משמעות‏^[1].)

והוא רצה שנעשה דיוקן עצמי אבל בלי לצייר פנים בכלל אלא באמצעות סמיוזה

דיוקן עצמי ללא ייצוג של דיוקן

ישבנו וממש שברנו את הראש. זה היה הבריף הכי קשה להבנה עד כה. ביקשתי שיתן איזו דוגמא, משהו

היה לידי ספר גדול של הקומיקסים של LITTLE NEMO של ווינזור מק'יי והוא החווה עליו ואמר שכל דבר יכול לסמן משהו באיור

והצביע על איזה איור ואמר שזו מערכת של סימנים, העצים מסמלים את זה והארנב מסמן את זה..אנערף

ואז אני כזה "אה...אוקיי"

והוא עבר הלאה ואני כזה "מה?! לא הבנתי כלום"

וכמו תמיד הרגשתי שהנה הפעם באמת לא אצליח לעשות כלום ומרוב יאוש התחלתי סתם לצייר יער כי הרגשתי שאיכשהו זה מתחבר אליי

ותוך כדי ציור עלה לי רעיון, איך להכניס את עצמי בעצם לציור ולהראות משהו ממני

נזכרתי איך המחנכת בתיכון כתבה לי בתעודה שאני "נחבאת אל הכלים"

ואיכשהו נראה לי שזה ממש אני

ואז תלינו בסוף את כל מה שעשינו והיינו צריכים לנחש על כל ציור מי בעצם הבן אדם

אבל זו לא הייתה חוכמה כי להרבה מאיתנו יש כבר קו וסגנון מזוהים (שזה דווקא מגניב שאפשר לזהות גם לפי הסגנון)

שלי דווקא לא היה כזה מזוהה מבחינת הסגנון וגם ישבתי בצד ולא ראו שאני ציירתי את זה אז כשאסף שאל מי זה לדעתינו בציור

היתה לרגע איזו שתיקה של חשיבה ואז עובדיה אמר שהוא יכול לנחש שזו אני לפי הדימוי עצמו שאיכשהו ממש מתאר אותי

ואז כולם אמרו נכון וזה ואסף אמר שנראה לו שזה באמת מתאר אותי טוב ושזה דימוי מעניין

ובקיצור הצלחתי

אני משתגעת מזה שבכיתה, בשעה שהוא נותן לנו לחשוב על רעיון ולבצע אותו, אני שוברת תראש ולא הולך לי ואני רואה את כולם כבר עובדים

על הרעיונות שלהם וזה רק מלחיץ ומייאש אותי יותר ובסוף בכל זאת אני מספיקה ברגעים האחרונים לעשות משהו וגם יוצא לא רע בכלל

ובבית כאילו חסר לי כנראה הלחץ הזה. מה, אני צריכה שחנוכי יבוא הביתה ויגיד לי שיש לי שעה לחשוב על רעיון ולצייר אותו

אז זה יעבוד?

אתמול ניסיתי לפתח את אחת הסקיצות הראשוניות שלי ולחדד אותה

זה לחטא הכעס

פחות התכוונתי להתייחס למדוזה אלא דווקא חשבתי יותר שכאילו הנחשים על הראש שלה הם הצורה שבה הכעס שלה יוצא החוצה

כאילו היא משלחת אותם במישהו כמו שמשלחים מילים בהתקף זעם

אז שלחתי לו אתמול בלילה מייל

הוא ענה לשמחתי מהר

נגיד עובדיה הציע שאני אעשה יותר משהו כזה (קונטרסטי)

אשמח לשמוע את דעתכם

ואז יש את איור אדיטוריאלי. שבוע שעבר קיבלתי איזו כתבה על יתושים וההעדפות שלהם או משהו, למה הם עוקצים אנשים מסויימים

ואנשים אחרים לא וזה מה שציירתי

בגלל שנסעתי יום לפני השיעור (בשלישי) לחתונה בצפון, לא הייתי בשיעור ושלחתי לה את זה במייל.  היא כתבה שזה עובד טוב סה"כ

השבוע היתה כתבה מפגרת למדי על הפייסבוק, משהו על זה שאנשים שמחייכים בתמונות הפרופיל שלהם סביר שיהיו יותר מאושרים

מאשר אלה שלא.

הנה

עשיתי את זה כמובן ממש מאוחר בלילה לפני ההגשה ולא היתה לי שום מוזה וחשק לצייר

אז ככה זה גם נראה

חסר עניין, סצנה, יותר פרטים והשקעה בקיצור וגם שיהיה ברור יותר שאלה כאילו הסילואטות של התמונות פרופיל בפייסבוק

דווקא זה ציור שאולי היה מתאים יותר לעשות אותו יותר גרפי, במחשב. אבל בגלל שהמחשב שלי בתיקון ולא הכי נוח לי במחשב הזה, ציירתי עם מה שהיה הכי נגיש.

היה איזה קטע שהמרצה (רקפת) דיברה על עבודה של אייל מהכיתה והיא אמרה משהו שנשמע בול כמו ציטוט מאחד הסרטונים של דיבוב מצחיק

זה היה פשוט הזוי. אני ואלכס ישר התחלנו להתפקע מצחוק ולא יכולנו להחזיק את עצמינו וקלטתי את אייל מסתכל עלינו במעין עלבון

אחרי זה בהפסקה בתור לקפה הוא שאל עליי "צחקת עליי מקודם?" בפרצוף כזה רציני

ואי זה היה מביך, אמרתי לו "לא נו...אני ואלכס מפגרות, רקפת אמרה משהו שנשמע כמו ציטוט מדוייק של דיבוב מצחיק אז צחקנו"

אז הוא אמר "אה" וצחק

פיו

זה נורא הצחיק אותי כל הסיטואציה שהוא חשב שצחקנו עליו. יו

*עוד משהו מצחיק. תגל הראתה לנו הודעה שאלכס כתבה לה מהפלאפון. היא רצתה לכתוב "סיימתי את רקפת"

(יענו את השיעורים לרקפת) ויצא לה "סיממתי את רקפת"

אנחנו עד עכשיו צוחקות מזה

ואז באותו הקורס של רקפת אנחנו גם עובדים בכיתה על נושא אישי כמו שכתבתי בפוסט הקודם

לקח לי המון זמן לחשוב מה אני רוצה לעשות כי זה צריך להיות נושא קבוע, מעין טור אישי, אם תרצו

בסופו של דבר היא אמרה שזה ממש בשבילינו וצריך להיות משהו שכיף לנו לעשות וזורם

אז החלטתי שאני עושה על עצמי בכל מיני מצבים הומוריסטיים. כי זה משהו שכבר עשיתי בעבר

משהו בסגנון הזה-

(יותר כמו הציור השני עם הצבע, כמובן)

אבל אז שוב בשיעור לא היה לי רעיון וממש לא ידעתי מה אני עושה ועשיתי משהו ברגע האחרון אז מבחינת ביצוע זה לא וואו

טוב שלא באתי ותליתי את זה אחרי שהיא כבר סיימה חצי מהביקורת -.- אבל לא נורא. אנשים ניגשו לקרוא את זה וצחקו

אז מהבחינה הזו הייתי מרוצה. היא אמרה שהרעיון נחמד מאד אבל הביצוע באמת צריך להיות יותר טוב

ואז כשיצאנו היה כבר חשוך והרגיש כאילו תשע בערב לפחות כבר למרות שהיה רק חמש וחצי והייתי כל כך גמורה כשבאתי הביתה

אבל הייתי חייבת לעשות תסריט ולייאאוט של קומיקס ליום למחרת. בסוף לא ממש הצלחתי לעשות את זה כי הייתי עייפה מדי

אבל לשמחתי למחרת היה שיעור-צבעי מים כזה שמירה עשתה לנו הדגמה קצרה והסבר ואז היינו צריכים לצייר שום שהתבקשנו להביא

ואחרי זה גם חפץ קטן במונוכרום

תגל היתה נורא עצבנית שלא הולך לה (כביכול) ושהיא פשוט לא יודעת לצייר בצבעי מים ושהיא גרועה בזה

דווקא לדעתי יצאו לה כמה ממש מעניינים ויפים ואין מה לעשות זו טכניקה שלא מיד מצליחים בה ודורשת תרגול

ובינתיים מירה ישבה עם כל אחד בנפרד על התסריט והלייאוט לקומיקס אז היה זמן להשלים בכיתה את מה שלא עשיתי בבית

כי גם ככה בסך הכל ידעתי בערך מה אני רוצה. אז הספקתי לעשות גם את זה וגם לצייר בצבעי מים והיה ממש נחמד למרות הכל

גם שמעתי אותה כל הזמן צועקת לאנשים אחרים שאין להם שום סיפור או שהיא לא מבינה כלום וכאלה. ולי היא לא אמרה שום דבר כזה

אלא רק לחשוב יותר לעומק מה ואיך יהיה בקומיקס שזה דיי משמח. הסיפור שלי באמת דיי מגניב אז אתם תראו כבר כשאני אעשה את הקומיקס

ציירתי בו זמנית שלושה שומים כי לא היתה לי סבלנות לחכות בין שכבה לשכבה שזה יתייבש.

גם חגגנו יום הולדת לנועה ומישהי מהכיתה הביאה עוגת שוקולד-בננה שהכינה לבד והיא היתה אלוהית פשוט.

וגם זכירנו לביקור מלילו, שילדה לא מזמן והתינוקת שלה פשוט מקסימה וכל כך סבלנית! דמיינתי את כל הסצנה הזאת של האנשים מסתכלים עליה

ועושים לה פרצופים מעל העגלה. אני הייתי נבהלת אבל היא ממש לא

מרוב הצווחות של הבנות למראה התינוקת המתוקה התאספו סביבה באמת הרבה אנשים מסכנה

משפחת איור המורחבת



בסדנה היה גם כן נחמד אני בעיקר שמחה שסוף סוף יצא לי להדפיס אבל בא לי להכין כבר תחריטים חדשים ואני פשוט לא מספיקה כלום.

הנה מה שהדפסתי





תמיד כשאני חורטת אני ממש נזהרת שלא להיחתך מהמפסלות. כבר שמעתי וראיתי יותר מדי סיפורים לא נעימים

ליאור בכלל נחתך עד כדי כך חזק שעשו לו תפרים והוא לא יכל להמשיך את הסדנה. אבל לפחות נתנו לו את הקורס של פוטושופ למאיירים

של שנה ד' שזה גם לא רע בכלל והוא יוכל לעשות את הסדנה הזו בשנה הבאה.

גם מיכל נחתכה כבר איזה פעמיים בבית ובשיעור האחרון ורה ומיטב ונחתכו. מה נסגר :| אנשים חייבים להיזהר יותר

אה כן, המחשב שלי בתיקון כבר שבוע. כשבאתי לבית של ההורים באמצע השבוע בגלל החתונה הוא פשוט לא נדלק לי

אז עכשיו אני עם המחשב הישן שלי שהוא עכשיו בעצם המחשב של אבא ויש פה מערכת הפעלה ישנה והוא איטי יותר ואין לי שום תוכנה

חוץ מפוטושופ CS2

אבל זה לא נורא, מה שבעיקר חסר לי זה פרימייר ופלאש כדי לעשות אנימציה.

אז נאלצתי להישאר לעבוד על אנימציה בשנקר בשבוע שעבר. לשמחתי תגל נשארה איתי ועבדנו יחד

היינו צריכים לעשות תרגיל של שק קמח בשלושה מצבים. עצוב, שמח ועצבני. כמובן בלי פרצוף או שום דבר כזה,

כל הקטע זה האקטינג. זה היה כל כך קשה יותר ממה שדמיינתי. חשבתי שיהיה הכי נוח ומהיר לעשות את זה בפלאש

אבל זה לקח המון זמן וכל קו שעשיתי ציירתי מחדש איזה 20 פעם. אני ותגל התחרפנו שם.

אבל לפחות זה היה לצלילי אלבום של פליט פוקסס שהרגיעו קצת את העצבים

הנה תגל ליד מוכנת המסטיקים הנורא שימושית בקומה שלנו

עייפות במעלית. יאלה הביתה!!

נשארנו שם עד 8 וחצי ומתוך 3 מצבים הספקתי לעשות רק אחד-עצוב. עבדנו שם 4 שעות והשעה היתה כבר 8 וחצי בערב

חזרתי הביתה והתחלתי לעשות את השק השמח באנימציה ידנית וזה זרם הרבה יותר וגם זה פשוט נראה יותר טוב

אז למחרת באנימציה היה כיף כרגיל, גיא דיבר איתנו על סרטי מכות ועל ההבדל בין אופי המכות של ברוס לי, ג'ט לי, ג'קי צ'אן וסטיבן סיגל

-הם כאילו הדוגמאות הכי ידועות ומוקצנות מבחינת השוני ביניהם. זה היה מצחיק שרק הבנים השתתפו בשיחה הזו בשיא ההתלהבות

ואנחנו, הבנות כזה

הוא גם עשה חיקויים ממש מצחיקים שלהם. יש לציין שהוא חקיין מעולה

ואז הוא הראה לנו את הסרטונים שנשים לב להבדל.

ואז עברנו על התרגילים שלנו. כולם עשו הכל בפלאש חוץ ממני והוא אמר שחבל שלא עשינו דווקא ידני או לוק יותר ידני במקרה הזה

כי בפלאש אנחנו כאילו נורא מתחייבים לקו אחד ואחיד. וזו באמת היתה הבעיה שלי בפלאש והסיבה שלקח לי מלא זמן.

לכולם היתה בעיה של להראות את המסה של השק ולשמר את אותה המסה לאורך כל הדרך. זה באמת קשה, כל הזמן הייתי צריכה להזכיר את זה לעצמי כשעבדתי וחזרתי כל פעם לפריים הראשון לבדוק אם זה עדיין נראה אותו השק

גיא היה ממש מרוצה ממה שעשיתי, מהאקטינג ומהכל ובעיקר מזה שהצלחתי עם העניין של המסה

הוא אמר שזה מעולה לגבי השק העצוב יש לי ממש טיפה תיקונים לעשות ואת השק העצבני אני עוד צריכה לעשות כי לא הספקתי

וגם אנחנו צריכים לסיים את זה ולהוסיף סאונד להגשה של השבוע.

אז הנה זה!

את הדברים האחרים שעשיתי בפלאש אני לא יכולה כרגע להעלות מהמחשב הזה כי אין פה פלאש. אז אולי בפוסט הבא

זו הפעם הראשונה מתחילת השנה שהייתי ממש מרוצה מעצמי

גם היה קטע בסוף השיעור שליאור אמר שזה תרגיל ממש קשה והוא לא הצליח

וירדן אמר בצחוק משהו כמו תנסה להיות יותר כמו מריאנה

חה

זה נורא מחמיא כי הבנים אצלינו הם הכי טובים באנימציה

כל פעם שגיא אמר שק ליאור השלים ל"שק אשכים"

ואז גיא הסתכל עליו כזה "אוקיייי"

כיתה ז' שלום

בקורס של הסמינריון המרצה כבר ביקש שנבחר יצירה (הדפס) שעליו תהיה מבוססת עבודת הסמינריון שלנו

האמת שזה דיי מלחיץ. לבחור כל כך מהר משהו שאנחנו הולכים ממש לחפור עליו. התלבטתי ממש בין ז'ול שרה לבין גויה

מצד אחד אני מתה על הדברים של ז'ול שרה. ויזואלית זה מהמם בעיני וגם אני זוכרת שקראתי עליו בשנה א' כשעשינו עבודה על הבל אפוק

וזה היה מעניין. הוא "אבי הפוסטר המודרני" ויש את הנושא של הנשים בפוסטרים שלו ושהוא התחיל לתאר אותן במרכז ועושות דברים שהיו לפני זה טאבו כמו לעשן ובפוזות פלרטטניות. נשות שרה. (CHERRETS)

מצד שני יש את גויה וספציפית סדרת הקפריצ'וס שמעניינת אותי

ויש עליו המון ביוגרפיה זה מה שבטוח.

מצאתי דיי הרבה ספרים עליו בספריה בשנקר

אז היינו צריכים בתחילת השיעור להביא לו פתק עם שתי יצירות שבחרנו כשזאת שאנחנו מעדיפים במקום הראשון

ואני החלטתי על ז'ול שרה בסוף אחרי המון התלבטויות ואז יצא שהיו עוד 2 בנות שבחרו בו אז לשלישית הוא אמר

"זהו אין יותר ז'ול שרה! מה התלהבתם מז'ול שרה?? שתדעו שאין עליו כמעט ביוגרפיה."

אז הוא אישש את חששותיי ומהר אמרתי לו שאני רוצה להחליף לגויה והוא כמובן הסכים. אני יודעת שהוא אוהב אותו

(בגלל זה קצת חששתי לבחור בו גם.)

תכלס אני שמחה כי באמת לא חסר חומר על גויה ואין לי כוח אחרי זה להסתבך בשלב של לחפש חומר בנרות.

היו עוד כמה אנשים שלא היו סגורים על עצמם וכתבו בצורה לא ברורה או לא כמו שהוא ביקש או שבאו ורוצו קודם להתייעץ איתו

והוא היה במצב רוח עצבני במיוחד, כנראה שעיצבנו אותו והוא התחיל להגיד שהפתק המסכן הזה שהגשנו זה מבחינתו כמו הגשת עבודה

ומי שלא הגיש כמו שצריך (הכוונה לאותם מתלבטים או מבולבלים או פשוט אנשים שלא באו) הוא מוריד להם 10 אחוז מהציון

אז התחלנו להגיד לו שיש אנשים חולים ויש בחרה ששברה את הרגל והוא אמר "אני לא מבין, מה, אי אפשר לבוא ללימודים עם רגל שבורה?"

אז אמרנו שלא, היא *ממש* שברה את הרגל והיא צריכה להשתקם

בקיצור הוא אמר בסוף שבגלל שהוא נחמד הוא נותן זמן לשלוח לו יצירות במייל עד סוף היום. אבל זו בטח היתה הצגה והוא רצה קצת להלחיץ

אותנו. הרגשנו את חרון אפו של גיא טל, אפשר להגיד

אחרי זה הוא חזר להיות נחמד ומצחיק והשיעור התנהל רגיל :|

אגב הנה עוד תחריט דיי אדיר שמצאתי בשיטוטים באינטרנט. של VALERE BERNARD

אני אוהבת להסתכל על אנשים בכיתה ולראות איך כולם כמעט עסוקים עמוקות בלקשקש בסקצ'בוק למרות שהוא אמר בתחילת הקורס

שלא נצייר בזמן שהוא מלמד אבל מה לעשות כיתת איור.

הנה ציירתי את ירדן מצייר ונועה הפסיקה לרגע לצייר כדי להקשיב לו


והנה מה שתגל ציירה לאורך כל השיעור

סוף סוף שמו לתצוגה חלק מהיומנים שעיצבנו בשנה ב'. טוב שלא עברו איזה 4 חודשים שהם נחו בארגז מעופש במזכירות

יש שם משהו כמו 20-30 יומנים של אנשים מהשכבה וגם שלי שם!

בחיי שאם לא היו בוחרים להציג אותו הייתי דוחפת אותו לשם לבד מרוב שחיכיתי שיוציאו אותם כבר ולא לקחתי אותו הביתה למרות שרציתי.

זה באיזה יום שבמקרה באנו שלושתינו מנוקדות (לא הכי רואים את הנקודות על הפיפיון של אלכס)

וכולם שאלו אותנו "שמתן לב שלושתכן מנוקדות??"

דיי באמת?

מהחתונה



היה קטע שהביאו כל מיני משקפיים ושטויות
לקחתי משקפי-קוקטיילים ורודות כאלה והכנסתי לתיק. אמרתי לליקה "זה לאוסף המשקפיים המגניבות שלי"

ליקה: "מה, הכל מחתונות?!"

אני: "לא, מזמיר טריקים"

הנה עוד תמונה ישנה שמרווה צילמה אותי בעזריאלי כשנפגשנו בחופש

*השומר החמוד של שנקר עושה לי מלא לייקים בפייסבוק
הוא באמת חמוד. תמיד כשיש משהו חינם איפשהו הוא מיידע ואתי ואת אלכס. כמו כשחילקו משקה אנרגיה של קרנרג'י בחצר

או שהיו דתיים עם סופגניות בחניון חהחה. עוד מעט חנוכה, זה יהיה שימושי.

באחרון זה ארקייד פייר מופיעים בYTMA עם שיר מהאלבום החדש שלהם

אני מכורה קצת לשיר הזה

ואני מתה על הקטע ב3:20 של הריקוד עם הבנות

אעהה אני כל כך רוצה להיות שם!! וזה יקר רצח

אין צדק בעולם ;;;(

http://www.flickr.com/photos/bicicletasemfreio/

Stacy Rozich

http://www.flickr.com/photos/29364131@N07/

Hans Neumann

לא אופייני לי לשים שיר ברוסית אבל אני ממש אוהבת תשיר הזה.

"בקרוב יגמר הקיץ"

(שיגמר כבר! כל החיים קיץ פה)