קשה לי להאמין שישראבלוג עלול להיסגר

רק המחשבה על זה הכניסה אותי הבוקר קצת לדאון ואני ממש ממש מקווה שזה לא יקרה

אם כן, יהיה לי קשה להתגבר על זה

נכון שאפשר לגבות אבל נו..זה לא אותו הדבר

טוב דיי אני אעבור לפוסט ברשותכם

איליה ונטשה נפרדו.

בין כל החפירות בפוסט הקודם שכחתי להזכיר את העניין הפעוט הזה

כבר עבר נראה לי איזה חודש. בעצם יותר. נכנסתי לחדר שלהם בבוקר כי רציתי לשאול אותה אם יש משהו שאיליה רוצה/צריך ליום הולדת שלו

שהיה למחרת. היא אמרה "האמת שאנחנו נפרדים"

עמדתי שם ולא ידעתי איך להגיב. אמרתי "אה...וואו. ברצינות?"

"כן, אני לא יכולה יותר"

תכלס הם נפרדו כבר הרבה פעמים והיא עזבה וחזרה אבל הפעם היתה לי הרגשה שזה סופי

ואז היא נעלמה ואחרי איזה שבוע או יותר היא באה באיזה בוקר כשרק אני הייתי בבית ואספה את כל הדברים שלה

אבל ממש את כולם, בגדים, עציצים, הרבה דברים. ואז היא קראה לי כדי להיפרד ממני ועמדנו במסדרון עם כל התיקים והדברים שלה

והיא חיבקה אותי חיבוק ארוך ובכתה. ואז גם אני בכיתי

חיינו ביחד מאז שעברתי לתל אביב אז היה קצת אמוציונלי

 טוב דיי עם הדיכאון, אה?

סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר

נראה שכבר יש לו חברה חדשה. זאת אומרת, אני מניחה, כי היא נשארה לישון פה הסופש הזה וגם הקודם

והם דיי חמודים. הם מלחינים ומנגנים יחד שירים כל היום. וגם אחרי שהוא ונטשה נפרדו הוא קנה מכונת תפירה והתחיל לתפור ארנקים מיוחדים לטבק

הציור שלי מסתכל עליוXD

בקורס שפה אישית עם איציק הבריף שלנו הוא "אבא שלי תמיד סיפר לי" ובעצם אנחנו יכולים לקחת את זה לכל כיוון ופורמט שאנחנו רוצים

אז החלטתי לקחת סיפור שאבא של אמא שלי (סבא -.-) היה מספר לה. כתבתי בפוסט הקודם אז אני לא ארחיב

שבוע הבא יש לנו הגשה ויש לי בינתיים רק פריים אחד מתוך ארבעה. זה יהיה כנראה שילוב כזה של צבעי מים ומחשב כמו כאן

ובכל אחד כזה יהיה משהו שיזוז קצת.

איציק אמר שהציור שלי נראה ניו יורקרי, "כמו הציורים הקטנים שאנשים עושים בשביל הכיף בלי להתאמץ ויוצא להם מקסים"

ואמר שלפי סקיצות שלי העבודה שלי בדרך להיות ממש יפה

היתה הגשה אצל פולונסקי בשבוע שעבר

הוא התחיל מלהגיד לנו שהוא מתייחס אלינו כאל עמיתים למקצוע ושאין בכיתה שום איור שהוא מקצועי בעיניו אבל הוא מתייחס לזה בתור התחלה

תכלס נראה שמשום מה לקחנו דיי בקלות תהגשה הזו באמת

התרגיל היה לעשות איור של מקרה שקרה לנו. אני ציירתי את איך שבתיכון בטיול השנתי בלילה עלינו על הגג של האכסניה, נשכבנו שם והבטנו בכוכבים

והשמיים במדבר בלילה מדהימים. פולונסקי אמר שזה האיור הכי שלם בעיניו בכיתה. שהוא אמנם לא איור מפעים, אבל הוא יפה והוא מבין את הסיפור

וכל הפרטים הקטנים גורמים לו לרצות להיכנס לסיפור

מתחילת הסמסטר הייתי קצת בדאון והכל היה מלחיץ מדי ועוד אחרי שראש המחלקה ירד עלינו ואמר שאנחנו בינוניים זה לא עזר

אבל קצת תפסתי את עצמי בידיים והתחלתי לקבל ביקורות טובות זה מה שנתן לי מוטיבציה ועודד אותי קצת. להגשה של פולונסקי נגיד באתי ממש בחוסר ביטחון וחשבתי שהוא הולך לרדת עלי אבל היתה לי בין הביקורות היחידות שהיו טובות בכיתה.

וגם בשפה אישית עם איציק, כאילו, הוא נורא מנסה לדחוף אנשים מחוץ לאיזור הנוח שלהם ולא אוהב לרוב כשעובדים במחשב וכאלה אבל במקרה שלי הוא אפילו לא שאל אותי על הטכניקה. אני מרגישה כאילו מבחינתו אני יכולה לעבוד בכל טכניקה, שזה נראה טוב בעיניו בכל מקרה. וזה נחמד.

ועכשיו הולך לא רע ופסח ממש קרוב אז בכלל! העיקר שאצליח לעשות משהו בחופש. נה, בטח אעשה הכל ביומיים האחרונים.

שבת קודמת עשיתי כל היום שיעורים לאולג (קורס איור על ציר זמן) הייתה בשוונג אנחנו עושים סוג של איור אינטראקטיבי

עם "איזורים חמים" שכשעוברים עליהם עם העכבר שהו קורה. אבל הוא רוצה שנעבוד ידני אז זה דורש תכנון טוב. עבדתי עם פרגמנט וקופי

וציירתי את אותו הדבר איזה 7 פעמים אבל בעיקר כי לא הסתדרה לי הפרספקטיבה עד שהבנתי שזה לא משנה במיוחד, כל עוד אני אצייר את זה

בסגנון שלי ועם הרבה פרטים קטנים, זה לא יפריע.

אז זה מה שעשיתי. תעברו עם העכבר ותחפשו את האיזורים החמים :P

זה בעצם עוד לא גמור. ההגשה היא בראשון הקרוב אבל יצא טוב שעשיתי את רוב העבודה כבר בסופש הקודם

בנוסף לשיעורים האלה הוא ביקש מאיתנו לצייר פורטרט של מישהו מפורסם. או לפחות אני חשבתי משום מה שהוא אמר את זה

מסתבר בסוף שהוא אמר להביא רק רפרנסים וסקיצות כדי לעבוד על זה בכיתה ואני הייתי היחידה שסיימתי את זה כבר בבית

אבל אני שמחה כי בכיתה זהאולי לא היה יוצא לי טוב באותה מידה. הפורטרטים האלה בעצם ישמשו להכנת קליפ שאולג (המרצה) חשב עליו

יש אפליקציה בשם MORFO שאפשר לצלם איתה דיוקן מצוייר ולהפוך אותו לתלת מימדי ולהנפיש אותו אז הוא מתכנן לעשות קליפ קטן

עם כל הפורטרטים שלנו. בשיעור ישבנו ועבדנו בכיתה. אני ישבתי עם הבנים כי יש להם כלי ציור מגניבים אבל האמת הרגשתי שנמחקים לי

תאים אפורים במוח מרוב שהם דיברו שטויות היה אפילו שלב שהם התחילו לספר בדיחות אמא'שך. גאד

הם קצת חפרו ואולג אמר להם כזה "היי, גיק קלאב! תהיו בשקט"

לול

ואחרי זה הוא אמר "נראה לי צריך להעביר משם את מריאנה, היא מקור הבעיה"

אוקיי אני רוצה את הקלמר של עובדיה לעצמי.

אבל היה חלק שדיברנו על סדרות מצויירות והיתה סדרה שאני זוכרת שראיתי אבל לא יכולתי להיזכר בשם שלה

אז התחלתי להגיד "היתה סדרה בערוץ הילדים עם חבורה של חייזרים שחיו בבית מוזר ואז היו באים לשם אנשים והם היו מחליפים צורה

עם מכונה כזאת..."

ועובדיה אמר: "כן חלולים בחלל"

אומייגאד כמה חיפשתי אותה והוא פשוט שלף את זה ככה

זכרתי שהשיר פתיחה היה מגניב ממש אבל עכשיו גם גיליתי ששר אותו לא אחר מאשר איגי פופ!

והנה השיר המלא. באמת שאני לא יכולה להפסיק לשמוע את זה

בחזרה לעניין. אולג התלה מהדיוקן שלי ופתאום הוא נהיה חשדן ושאל אם עשיתי את זה לשיעור אחר

הוא הראה לכולם ואמר "תראו איזה יופי. אולי הייתי צריך להכריח את כולכם לצייר על דיקט?"

*אני מתחבאת שלא יהרגו אותי*

האמת שבאפליקציה הוא יצא סופר דומה לאישה. אוף.

אוף. אני בעיקר מרגישה שאמנם אני מקבלת ביקורות טובות והולך לי לא רע בכל המקצועות

אבל עדיין אני מרגישה ממש חוסר סיפוק מעצמי. אבל לפי מה שאני שומעת כולם מרגישים ככה

יותר מזה, נראה לי שמי שלא מרגיש ככה, משהו לא בסדר איתו. תמיד נרצה ונשאף להשתפר ולהגיע גבוה יותר

אני פשוט יודעת שאני יכולה. עם קצת יותר משמעת עצמית והשקעה.

זה שאומרים לי שמה שאני עושה נראה טוב איכשהו כבר לא מספק אותי. אני מתקרבת בצעדי ענק לפרוייקט גמר ולסוף הלימודים

וזה הזמן לתת הכל

אתמול אצל פולונסקי דיברנו משהו על פתח תקווה

פולונסקי: "יש לאינפקציה איזה שיר על פתח תקווה....*מתחיל לשיר* שניייייים שנים על גבי שנייייים"

חחח הוא פשוט אדיר

(2:13)

דווקא באנימציה הייתי קצת בפיגור. אנחנו בשלב של להמציא/לקחת סיפור ולעשות לו סטוריבורד

וכרגיל אני מתקשה עם זה ויש לי קצת טראומה מהחוויה עם קומיקס בסמסטר קודם כשההסתבכות עם הסיפור הרסה לי הכל

אז היה שבוע שבאתי בלי כלום וזה לא היה טוב כי לא קיבלתי שום פידבק ולא היה לי מושג מה הוא חושב על הסיפור שלי

אז השבוע היה לי לילה לבן שבו השקעתי את כל הזמן בלכתוב שני סטוריבורדים לשני סיפורים שונים בתקווה שאחד מהם יהיה בסדר

ועוד ההורים קנו לי מיטה מאיקיאה, הכי פשוטה שיש אבל כל דבר עדיף מהספה שישנתי עליה) ואפילו לא זכיתי לישון עליה באותו לילה

כן זה היה דיי עצוב.

ואני ואיליה הוצאנו את הספה לרחוב וזה גם כן היה דיי עצוב. כאילו מאז הדירה באלנבי היא אצלינו, כשרק התחלתי ללמוד

וגם ישנתי עליה בשנה וחצי האחרונות. אוף אני חייבת להפסיק לייחס רגשות לחפצים דוממים

פשוט היה עצוב לראות אותה כזו עלובה באמצע הרחוב. אבל כבר באותו ערב היא נעלמה משם כמו שציפינו, מישהו לקח אותה הביתה

אז למחרת באנימציה קמינסקי הביא לנו לשיעור מרצה אורחת מגרמניה שלמיטב הבנתי מתמחה בכתיבת תסריטים או משהו כזה

והיא סיפרה כל מיני דברים והיה דיון בכיתה וגם היא הביאה לנו תרגיל של כתיבה אינטואיטיבית שבמשך חצי דקה היינו צריכים לכתוב

על כל מיני צורות התנהגות/מנהגים/צורות דיבור של אנשים שאנחנו מכירים בלי להרים את העט מהדף. אם נתקעים אז צריך לחזור על אותה

המילה האחרונה שעצרנו בה שוב ושוב

כתבתי את הדבר הבא

אולה מחליקה את השיער כדי להסתיר את הפנים,

חנוש אומרת "אהה כן?" 5 פעמים בדקה בערך בערך.

אמא מדברת בקול של ילדה קטנה קטנה קטנה

זה דיי נחמד התרגיל הזה אבל הייתי עייפה אחרי הלילה הלבן וממורמרת כי הייתי בטוחה גם שמה שעשיתי אפילו לא טוב

(ככה זה בדרך כלל אחרי שלא ישנים -.-)

והיה עוד תרגיל שבו היא הביאה לנו איזושהי סיטואציה עם מקרה ודמויות והיינו צריכים להמציא המשך מעניין ומפתיע

איך בעצם כל דמות תתנהג. הרעיון היה שיפעלו בצורה מפתיעה, לא צפויה.

ואז היה עוד איזה תרגיל שקשור לסיפור

כל הזמן כמובן גם דיברנו באנגלית וזה היה משעשע.

ורה *מסבירה משהו באנגלית* פתאום תוקעת בלי לשים לב את המילה "עלילה"

לולז. ודורית תקעה פתאום את המילה "כאילו"

והכי הצחיק אותי שאנשים נכנסו לזה והמשיכו לדבר באנגלית גם בהפסקה. *דורית מדברת עם נועמי*:

So what? you don't have to...דין וחשבון לאף אחד!

בקיצור בסוף בסוף היינו צריכים להראות את הסטוריבורדים שלנו ולהציג לה את הסיפור והייתי סופר לחוצה

כי היא היתה מלחיצה כזו. היא אמרה שיש לנו 5 דקות לנסות למכור לה את הסיפור. שהיא בעצם תרצה לתת כסף לפרוייקט הזה כביכול

ועוד היה צריך לעמוד שם ולהסביר לה באנגלית. אז נלחצתי קצת אבל היה סבבה לגמרי. היא אמרה שמה שעשיתי מאד יפה ופואטי

והציעה קצת הצעות לשיפור שממש עזרו לי

אז עבר בשלום! *נושמת לרווחה*

היא ביקשה להצטלם איתנו למזכרת. אז הנה חנן מצלם אותנו

למזלי הרב איציק דחה את ההגשה לשבוע הבא כי אחרי הלילה הלבן שבו עבדתי על אנימציה באתי הביתה ונרדמתי לאיזה 10 שעות

קמתי למחרת מוקדם בבוקר ועדיין היה קשה לי להתאפס ולעשות משהו בשעה כזאת אז בקושי עשיתי משהו אבל בגלל שאני במצב לא רע

ואני כבר יודעת מה אני עושה ואיך וקיבלתי ממנו אישור אז זה לא כזה נורא. אז עבדנו בכיתה והוא עבר בינינו ובחצי השני של השיעור עשינו

תרגיל כיתה שבו ציירנו אחד את השני בכמה שיותר וריאציות ואחרי זה תלינו הכל ודיברנו על טכניקה, סגנון, שפה אישית וכאלה

מיכל כנראה רואה אותי בתור סינית שמנה ועצבנית חהחה. תכלס זה ממש יפה בעיני והוא אמר שלא חשוב אם זה דומה בכלל



והנה הציורים (היותר מוצלחים שבהם לפחות) שציירתי את מיכל







וזה היה ממש נחמד

סוף סוף הצלחתי לעשות גם אנימציה לשרבוט שבת שזה משהו שמזמן רציתי לעשות. זה היה לנושא של הגיבורי על

כמובן שהייתי רוצה לעשות את זה יותר יפה וצבוע ומושקע אבל היו הרבה שיעורים וזה. וזה לקח לי משהו כמו שעה או פחות

שישי שעבר אני ואלכס יצאנו ליציאת שרבוט של אורבן סקצ'רס בכיכר רבין

היה ממש נחמד והיה קטע שעשינו ציור גדול בהמשכים עם שרבטנים אחרים

אלכס עושה פאטרן על החולצה של הבחור שאני ציירתי :P

איזה באסה שיצא מטושטש ושרוף שבכלל לא רואים תציורים -.-"

הנה התוצרים שלי.

אוח הרסתי עם האישה על הכסא גלגלים את כל יחסי הגודל

והיה את הציור בהמשכים שאני לא יודעת אם אפשר יהיה לראות אותו איפשהו מתישהו. אולי בתערוכה!

אחר כך ישבנו עם אלכס בריבר וציירתי עוד אחד

עכשיו עוד ציורים ושטויות

ציורים בהמשכים על אלכס ועובדיה

^ העלייה פינת מטלון

אני ממש ממש מקווה שלא ניאלץ להיפרד כי יהיה לי ממש עצוב. כמו שכבר אולי הבנתם (מהסיפור עם הספה)

אני נוטה להיקשר לדברים. והבלוג הזה הוא אחד הדברים שאני הכי קשורה אליהם.

(במקרה עשיתי את זה אתמול)

אגב גיליתי עוד שניה יש לי 100 מנויים וממש התרגשתי

בכל אופן אתם יודעים איפה למצוא אותי (יש קישורים בצד)

ולמקרה שלא תהיה ברירה וחלילה ישרא יסגר, פתחתי את הבלוג הזה ואולי אעבור לשם אבל אני ממש ממש מקווה שלא

ויש את המייל שלי [email protected]

דברים יפים יפים מהפינטרסט

Kurt Schwitters

Lieke van der Vorst

clare caulfield