לולו אהובתי

אני לא יודעת אם את מתמתקת והולכת, או אני לומדת להסתדר איתך יותר טוב, או שהמאוהבות שלי בך מתחזקת, אבל הימים האחרונים מדהימים פשוט.

שלשום היה לנו אחר צהריים כיפי שיגעון, רקדנו בשמחה לצלילי hit the road jack, ואחר כך הלכנו יחד לאכול גלידה ובדרך דיברנו על נושאים הרי גורל, כמו למה יש ירח רק בלילה, ובאיזה מכונית קטנה תרצי לנסוע בקניון. את נהיית כזאת חכמה ודברנית שתענוג להיות איתך, פשוט כיף לדבר איתך, וגם כשאני מעלה נושאים שלא בטוח שאת מבינה, המבט שלך כל כך נבון ומבין, שנראה כאילו הכול ברור לך.

אתמול באמבטיה שאלת איפה אבא רוני, והזכרתי לך שזה סבא רוני, ושאנחנו משפחה מיוחדת, ומייד התחלת למנות: במשפחה שלנו יש סבא רוני, וסבתא רינה, והמון דודים שאוהבים הרבה. נורא שימח אותי שאת מתחילה להפנים את זה.

חוץ מזה, יוצא כבר שלילה שניים בשבוע את ישנה כל הלילה במיטה שלך, זה קצת עצוב וקצת נחמד. מצד אחד אני מתגעגעת להירדמות כשאני מחבקת אותך, מצד שני, די נעים לא להתעורר כשאני מכווצת בפינה קטנה, ואת פרושה על כל המיטה. יש עוד סימני עצמאות, השבוע נפגשנו עם תומר ויעל ועוד כמה אמהות בגינה, והיה מצב שישבנו ודיברנו, ואתם שיחקתם לבד, את אפילו עלית והתגלשת פעמיים, לגמרי לגמרי לבד.

היום בבוקר כשהתעוררת, נעמדת במיטה שלך, ספר ביד אחת ובקבוק בשנייה, ואמרת, אימא, בואי לקחת אותי. וכשבאתי, הגופייה זזה וראו לי שד, אז בשמחה אמרת, "אמא, תביאי את הניני שלי." זה מאוד הצחיק אותי.

בכלל, את ילדת קסם, נו.