כל מי שגבר שימחא כף

זה לא משפט שכתוב בצורה חכמה מדי, אבל בא לי שהוא יישאר ככה.

האמת שלא תיכננתי בכלל לחזור לכתוב בבלוג, שקיים כבר אשכרה משנת 2007, אבל השנה כשאני לומד ברימון, ואני כל שבוע צריך להביא שירים מקוריים כתובים+מולחנים, מצאתי את מסך העריכה הנוסטלגי של הבלוג בתור מקום שתמיד נותן לי מוזה ורצון.

משהו פה מרגיש לי נוח, אישי ולא שיפוטי, רק בחלונית הקטנה הלבנה הזאת פה של העריכה, יותר מלכתוב במחברת (שמעייף אותי לפעמים לכתוב בכתב יד ולא זורם), ובטח יותר מהword המנוכר והמעפן הזה שתוחם הכל.

בסוף כמו פעם, נפלתי לווטסאפ ושיחות.

לילה טוב.!