כל מי שגבר שימחא כף

אני נהנה לפעמים להודות בדברים הכמוסים

לעצמי

בדברים הרעים, המפגרים, הילדותיים

יש אינספור כאלה.

אני ילד קטן וקנאי. לפעמים נראה יפהפה חיצונית, אבל מכור לבמה. אם יהיה בנאדם אחד בתוך בית ספר גדול, שמרגיש שהוא לא אוהב אותי, היחיד מבין 200 שמכירים אותי ואוהבים, אני אתעסק רק בו. רק בה.

אני צריך את האהבה שלכם. כתבתי פה לא מזמן... את ההתאהבות שלכם.

אני שונא להיות לבד. אני שונא להיות לבד כשאנשים אחרים נפגשים.

בן 25 וחצי, וגם אם אהיה אחרי יום ארוך מאוד ועמוס ולחוץ - אעדיף להיכנס לחזרה של אנשים שהם לא חברים שלי ממול החנייה, במקום לקחת את האוטו הביתה ולבלות במחיצתי. אני מקנא באנשים, שזה בעצם כל מי שאני מכיר, שאומר "אני גמור אחי אני זז הביתה" והוא ממש סבבה עם זה.

ובין הזמנים המעייפים ביותר שלי

השינה עצמה.

מחשבות נהיות חלומות, שמוציאות את כל הטריגרים לחרדות.

בוקר טוב.

תתמודד.

אני המכשול הכי גדול של עצמי, בלי ספק.

ואני שונא,

כשאת לא עונה.

שונא שאת לא מזמינה.

שונא שאת מחליפה.

שונא שהחברים שלך מוצצים לעצמם כל היום

ושלא באת מהעולם שלי

שונא שאני סתם שונא אנשים כי הם מהמעגל שלך

כי

הם לוקחים לי אותך.

אני מפחד על המקום שלי.

כל הזמן.

הייתי רוב זמנך

והיום אני בא רק לספק אותך

והסיפוק שלי

הוא רק מהדמעות הקטנות שלך, כשאנחנו מדברים לפני

כי אני לא מרגיש לבד

כי אני חשוב לך

כבר לא נהנה.