מה שאפשרי כבר עשיתי, מה שבלתי אפשרי אני עוד אעשה!!!

הינה זה מתחיל !

 3 שעות  שמירה בבה"ד חיל הים . קיבלתי את פטרול 4 שנחשב 'הכי סבבה' כי יש בו הרבה מקומות כדי לישון בו בלי שאף אחד יראה , יש מכונות שתייה בדרך (למרות שאסור לקנות כלום ) , יש' קירות גרפיטי' (זה קירות שנמצאים במקומות די מוסתרים וכל פעם שחייל עוברכ בו הוא חייב לרשום משהו כדי להעביר קצת זמן , כמו למשל "בקשי"ות 6 הכי כוסיות שיש " ,"עם רעל בעיינים בכאבים בגב כשנצלול בקישון יצמח לנו זנב" ,"אמא .. לא כיף לי בחוג הזה", "קורס דובר השטה 16 עד מתי יונואר 08 ") שמעבירות את הזמן שבהם לא משנה כמה שבוז תהיה תמיד תמצא משהו שיעלה לך חיוך על השפתיים כי תבין  שהיו אלפי שבוזים לפניך.. ולא יודע למה אבל יש מין תכונה אנושית כזאת שכשאתה יודע שיש עוד אנשים איתך בתוך אותה חרא, אתה מרגיש  יותר טוב עם זה ..כיאלו זה פחות גרוע .. אבל אם היית היחיד,  זה היה סוף העולם ..  כמו כשאתה נכשל במחן לבד את מבואס אבל עם נכשלו עוד 5 איתך זה משנה את כל התמונה , או שאתה יודע יודע שיש לך מחלה סופנית ואז אתה רואה מישהו במיטת חולים לידך שגם עומד למות זה סוג של מנחם אותך .. לא בא לי לנסות לנתח למה זה ככה כי זה ממש לא  הפואנטה של הפוסט הזה. סתם גלשתי לנושאים לא קשורים .

קיצר, השעה 2 בבוקר, ומתחילה השמירה. היינו אני ודן מלצר בשמירה הזאת ביחד .רצינו שהיא תעבור כמה שיותר מהר, אך אפשר להעביר "בכיף " את זמן השמירה? ואז נזכרתי בשיעור הראשון של כל שיעור חינוך בשנה שלמורה אין מושגכ איזה פעילות לעשות אז היא בוחרת את הפשוטה ביותר שלא צריך להכין כלום .

המשחק הנפוץ " סיפור אחד נכון וסיפור אחד לא נכון " וצריך להחליט איזה מהסיפורים הוא הנכון .

החלטנו שאני אתחיל אז סיפרתי 2 סיפורים . דן היה די בשוק משתיהם . הוא בחר בסיפור הלא נכון שנראה לו קצת פחות הזוי .

עוד לפני שהתחלנו לשחק סיכמנו שאם הוא בוח בסיפור השיקרי ה"עונש " הוא לעשות 20 פקלים עם הנשק האפוד (עם ה5 מכסניות , 2 מימיות + מ"ק 77 על הגב)

דן סירב לעשות את את הפקלים כי הוא אמר שאני משקר זה לא יכול להיות , הסיפור האמיתי הזוי מידי . אמרתי לו שיש לי דרכים להוכיח . היה לי חבר שהוא חלק מהסיפור שאפשר להתקשר אליו והוא יאמת . השעה הייתה 3 בבוקר .  אז סיכמנו שהו איעשה את הכל בבוקר כשכל הסיפור יהיו מאומתים .

בגדול שיחקנו בזה כל ה-3 שעות . ודן כבר לא היו סיפורים לספר אז דילגנו על התור שלו , וסיפרתיע המון סיפורים הזויים אך אמיתיים .

ואז הוא אמר לי את זה  " אריאל יש לך יותר מידי סיפורים הזויים "

מה שמביא אותי לפואנטה של הפוסט הזה .

מישהי לאחרונה אמרה לי שהבלוג שלי מיוחד כי הוא מורכב מסיפורים אך להגיד לא שיגרתיים .

שאין בו הרבה חפירות כמו " אני מרגיש ש... נראה לי ש... הייתי רוצה ש.... שעולם שלי הוא.... וכו' .

ואני זוכר שמישהו פעם אמר " דברים כאלה קורים רק לאריאל " ואני שמח שהם קוראים רק לי .

והינה מגיעה המסקנה של החפירה הזאת . מה שקורה לי יכול לקרת לכל אחד זו בחירה שלכם .

אני מביא את הסיפורים האלה על עצמי כי שאני הולך לכיוון שלהם . כשאני רואה משהו חריג אני לא מביט בו מהצד אני הולך ישר אליו . כי אני לא רוצה שיהיו לי חיים משעממים אני רוצה שיקרו לי דברים טובים ורעים . שהנכדים שלי יגררו את ההורים שלהם לסבא אריאל שיספר להם סיפורים על החיים "הסוערים " שהיו לו .

עכשיו הכל עניין של בחירה , כשאני עושה משהו שהוא לא שיגרתי  אין לי מושג אך זה יסתיים. זה יכול להתסתיים באסון וזה יכול להסתיים הכל דבר אחר .

אז אני אומר לאותו בן אדם " לא ! הסיפורים האלה לא קורים רק לי הם קורים לאנשים שמחפשים אותם ולא יושבים בבית ומחכים שהסיפורים יבואו אליהם , כי כלום לא יקרה , איזה קטע אה?"

חבר'ה קומו מהמחשב תפסיקו לקרא פוסטים של אנשים משועממים , זה לא יעזור לכם בכלום בחיים . אתם בוחרים איזה חיים יהיו לכם . ותאמינו לי שאתם לא רוצים להגיע לגיל 60 להגיד יכלתי ולא עשיתי כי אז הייתי (לא משנה איזה סיבה תהיה לכם היא כבר לא  תהיה חשובה) וחוץ מזה שחבל לאכזב את הנכדים שלכם במחסור סיפורים .

החיים הם כמו דף לבן. יש לכם עיפרון ביד .. תתפרעו בציירו מה שבא לכם :) .

 נ.ב : אחרי כמה דק' אני מחליט להוסיף משפט והוא כזה : ה-רצון שלי ליצור סיפורים בחיים שלי לעייתים קרובות  הביאו לאותי לדברים שלא רציתי שיקרו,לא במקרה שברתי 28 עצמות בגוף שלי , תפרו את הגוף לא פעם אחת , הייתי בכלא , העיפו אותי מקורסים . אבל .. אני לא מצטער על כלום כי אם כל זה לא היה קורה גם כל הדברים הטובים (והיו הרבה ) לא היו קורים . זו בריחה .זו הקרבה וסיכון ולא כל אחד מוכן לקחת וזה החלטה שצריך לכבד !