שאתה עדיין פה ותמיד תהיה פה כי אתה רק דף,ואתה אפילו לא דף אתה זיכרון אלקטרוני
ועכשיו אחרי שקראתי את הבלוג של דניאל,נזכרתי למה הייתי מבלה פה כל כך הרבה.
משקיעה את מיטב מחשבותיי.
אני אוהבת לכתוב ולעולם לא הפסקתי
כמות הדפים שנזרקה מלאה בחריטות מילותיי
וכמות לא קטנה שנשמרה..כי יש דברים שאתה צריך לזכור ולא לשכוח.
שוב פעם הגעתי למקום ללא מוצא..
אני מרגישה כל כך מבולבלת.
יותר מתמיד!
ידעתי ב100 אחוז מה אני רוצה..
ועכשיו אני לא יודעת כ-ל-ו-ם.
החיים משתנים לי כל כך מהר..
ומצד שני הם כל הזמן באותו מקום.
שם לא היה לי זמן לחשוב בכלל
כל יום משהו חדש,כל יום שאתה לא יודע למה לצפות.
היה פשוט מדהים.
וכל כך קשה לחזור.
הלב שלי פועם ורוצה לפרוץ גבולות,לקפוץ למרחקים.
אתה בטוח שהייעוד שלך,ופתאום אתה מגלה שאולי זה לא בשבילך..
איך אמורים להגיב לכזה דבר?