כאילו שום דבר לא השתנה באמת..
עברתי על כל הבלוג שלי ברפרוף
נזכרת בדברים שמחים ודברים מעציבים
איך גדלתי..
איך הזמנים השתנו.
אני יכולה להגיד שאני מתגעגעת לפעם
אבל אם הייתי בפעם הייתי אומרת שבא לי שהזמן כבר יעבור הלאה
פעם לפחות הייתי מתלוננת,כותבת ומשתפת
היום אני נהייתי דחליל
עומדת בשדה ומקווה שאף אחד לא יתקרב
נהייתי מרירה..
אני יודעת שאומרים ששוקולד מריר זה משובח.
אבל בן אדם מריר זה בכלל לא משהו..
זה לא שרואים עליי את המרירות
אבל אני מרגישה אותה מבפנים
אולי בגלל זה כבר לא מתחילים איתי?
אני משדרת משהו שלילי
אולי משדרת שנמאס לי כבר מהשטויות האלה..
שעברתי מספיק.
ובאמת עברתי מספיק..
אני יכולה לכתוב ספר שלם על כל מקרה לגופו.
מה שמחזיק אותי זה שאני עושה מה שאני אוהבת.
אני לומדת פיתוח קול ומתקדמת..
לומדת לתואר ראשון.. בעקבות החלום ולא מוותרת לעצמי
ונרשמתי ל"קאנטרי" חדר כושר בריכה וחוגים-
כי לשבת בבית על התחת ולאכול מתוק רק כי אתה בדיכאון יכול להביא למקומות לא טובים
בעניין ההוא אני כבר מיואשת לחלוטין. כנראה שלא אהיה כמו כולם.
לפחות אני נלחמת על עצמי בעשייה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
