דבר ראשון.. לפני הכל.. אני לא יכולה להגיב לתגובות ששולחים לי כי משו נדפק.. אז אל תצפו לתשובה חזרה..
כל מי ששאל.. רועי.. הילד שעוזב.. זה לא רועי אלמקייס אז צאו מהסרט הזה.. זה רועי ידיד טוב שלי והוא לא מראש העין..
אז רדו מזה..
עכשיו לדבר העיקרי !
אני כל היום יושבת ובוכה,,
שומעת מוזיקה,,
קוראת את את התגובות שוב ושוב..
והדבר היחידי שאני חושבת עליו...
זה מה הדרך הטובה ביותר למות?
הדבר היחידי שאני חושבת עליו..
זה כמה החיים שלי חרא וכמה באלי למות עכשיו !
אתם לא יכולים לתאר לעצמכם מה אני מרגישה? לא קרה שום דבר..
אבל אני!? לא יכולה ככה יותר..
אני שכחתי מכל החברות שלי.
אני שכחתי איך מתנהגים.
אני מתנהגת כל כך מגעיל להרבה אנשים שלא עשו לי כלום.
והכי גרוע בכל הסיפור הזה..
שאני לא יודעת איך משנים את זה.
והכי הכי גרוע.
שכל אחד בא ואומר לי שאני מתנהגת מגעיל. מאשים אותי.. רב איתי.
כאילו שאני עושה את זה דווקא...
כאילו שאני בכוונה מתנהגת מגעיל בשביל לריב עם אנשים..
וכולם אומרים.. כן בטח.. את עושה את זה בשביל תשומת לב.. את יכולה לשנות את זה
הם לא מבינים שהתרגלתי..
התרגלתי לדבר ככה.
התרגלתי להתנהג ככה..
התרגלתי ! ואני לא יכולה לשנות את זה.
מאוחר מידי.
ואני לא יכולה לבוא ולהגיד לכם טוב שמעו ככה אני קבלו אותי.
כי אם אני אגיד את זה. אז אני אשאר לבד..
אם אני אגיד את זה כולם יגידו לי שהם לא רוצים לקבל אותי ויריבו אותי.
ואני לא רוצה להגיע למצב הזה! אני רוצה להשתנות ! אני יודעת מה כולם אומרים עלי מאחורי הגב..
אומרים שאני חשה.. שאני ממציאה חברים..
שאני שוכחת מהחברים האמיתיים..
שאני פוגעת בכולם..
צוחקים על איך שאני נראית או מדברת...
אבל בתכלס..
הדבר היחידי שיש לי להגיד לכל מי שאומר את זה..
זה רק משו אחד..
אני לא חשה בכוונה.. ואני לא ממציאה חברים.. אם אתם לא מאמינים. בעיה שלכם.
אני מצטערת אם אני פוגעת במישו.. אני מצטערת אם "שכחתי" מישו.
אני מודעת למצב הזה.. ואני מנסה לשנות אותו..! אבל רק שתדעו. שכל מי שמגיב לי בעילום שם...
הוא סתם אפס שמפחד לחשוף את עצמו..
אם אתם חושבים שאני אריב איתכם בגלל שאתם אומרים לי את האמת אתם ממש טועים..
בינתיים,, היו שלוש בנות שבאו בפרצוף ואמרו לי מה הם חושבות..
ואני מעריכה אותם.. כי אני יודעת שאכפת להם ממני..
ושהם אומרות לי את זה כי אכפת להם ממני..
כי הם חברות אמיתיות !
וכל התקופה הזאת..
זה תקופה חרא..
כל הזמן יש הרגשה כאילו עושים לך דווקא..
כאילו באים לרעתך..
ולא יודעת למה?
זה לא מקנאה... זה לא מרוע לב..
אז למה עושים לי את זה?!
והכל משתבש לי..
כל דבר שאני מנסה לעשות..
הורסים לי אותו..
כל דבר שאני מנסה להשקיע בו..
אני נכשלת..
מבחינה חברתית, לימודית, נפשית.. הכל..
ואני לא יודעת מה לעשות..
כל אחד אומר לי משו אחר..
כל אחד מציע לי משו אחר..
ואני לא יודעת למי להקשיב..
אני מבולבלת..
וכל הבלבול הזה יוצא על החברים שלי...
כל הבלבול הזה.. רואים את זה..
בהתהגות שלי. בלימודים שלי.. בהרגשות שלי..
ואני מתה מתה מתה כבר להעיף את הבלבול הזה מהחיים שלי !
מה אני אמורה לעשות?!
מה אני אמורה להגיד לחברים שלי?
שמעו אני מבולבלת אז בגלל זה אני פוגעת בכם..
מה אני אמורה להגיד להורים שלי ולמורים שלי?
שמעו אני מבולבלת אז בגלל זה אני לא מצליחה בלימודים...
זה טיפשי.. ואפחד לא יאמין לזה.
אפחד לא מתחשב בזה.. לא מתחשב בי..
ואני לא מבינה למה..
שלחברות שלי יש תקופות רעות..
אני תומכת בהם.. אני לא רבה איתם..
וכמה שהם פוגעות בי באותה תקופה..
וכמה שהם מוציאות את העצבים שלהם עלי.
אני לא נוטשת אותם..
אני נשארת איתם עד הסוף.. עד שיהיה להם הכי טוב שבעולם ..
ואת אותה התנהגות שאני נותנת להם..
אני מצפה שהם ייתנו לי.
אבל הם לא נותנות..
אז מה אני אמורה להבין מכל זה?
שהם לא חברות? שהם לא רואות שרע לי?
מישו בכלל רואה שרע לי?
מתחת לכל החיוכים המזויפים האלו..
מישו רואה מה אני באמת מרגישה?
מישו אכפת לו בכלל?
הבנתי שאני צריכה להחליט..
שבין כל החברים שלי יש חבורות.
ואני צריכה להחליט איזו חבורה אני רוצה הכי הכי..
אבל אני לא יכולה לבחור. אני לא יכולה לעשות את זה.
כי כולם חברים שלי..
ואת כולם אני אוהבת..
ובכל "חבורה" יש לי כמה חברים.
ואם אני בוחרת לצאת עם החבורה הזאת ולא עם החבורה השניה..
אז כועסים עלי.
אני רוצה שתבינו..
אני לא יכולה לבחור..
אני יוצאת לאן שבאלי..
לא משנה לי מי הולך לשם..
אני יוצאת..
ומי שנמצא שם.. אני איתו.
אני לא בוחרת לצאת לפי הילדים..
זה משו שהיה מאוד חשוב לי להבהיר...
(מי שזה קשור אליו כבר הבין..)
הקיצור...
מה שאני רוצה מכל החפירה הזאת..
זה שתבינו אותי.. ואל תשפטו אותי עכשיו..
לא במצב הזה..
אני משתדלת להשתנות..
באמת.. ! אפילו אם זה לא נראה ככה !
וכל מי שחושב שאני חשה.. אני מעריכה את זה שהוא אומר לי את זה
אבל אם אתם באמת רוצים שאני אשתנה..
עשו טובה.. כל פעם שאתם רואים שאני חשה.. תעירו לי .
ואני אפסיקק.. וככה לאט לאט אני אבין איפה אני טועה..
ובאמת שאני לא רוצה לפגוע באפחד..
ואני לא רוצה להרוס לאפחד..
אני רק רוצה שיהיה לי טוב
ושלכולם יהיה טוב..
אני רוצה שיפסיקו להמציא שמועות.
והכי חשוב.. שיפסיקו להאמין לשמועות.
כי אני אכלתי הרבה חרא מהשמועות האלו..
וכל פעם זה מאותו ילד..
והילד הזה.. לא מבין כמה הוא חשוב לי..
וכמה אני אוהבת אותו בתור ידיד ..
הוא לא מבין שיש לו חלק מאוד חשוב בלב שלי ובחיים שלי !
זהו.
אני את שלי אמרתי...
כל מה שלא יכולתי להגיד בעל פה.
אני אומרת לכם..
מה שנותר לכם..
זה לקרוא.. להבין.. ולהגיב לי מה אתם חושבים ..
משרון 3>