היא הסתכלה עליו וראתה מולה דמות רגועה, העיניים שלו הזכירו לה את השקט והשלווה שתמיד רצתה לחוות.
החיוך שלו הקרין את האופטימיות שתמיד האמינה בה.
כל פעם שהיא הסתכלה עליו, היא הסיתה את מבטה במהירות מבלי שיתפוס אותה מביטה בו...
אבל תמיד קיוותה, שהוא יראה אותה ועיניהם יפגשו ביחד.
אז, הוא יבין ופתאום יקלוט את רגשותיה אליו ויחייך. חיוך שיאמר הכל, שייתן לה הרגשה שיש מישהו שמבין אותה.
הוא היה ההפך ממנה, היא קיוותה שהוא זה שבעצם יעזור לה להשתנות ולהשיג חיים חדשים.
קיוותה שהוא יהיה המושיע שיוציא אותה מהקבר שחפרה לעצמה בעודה בחיים..
שהוא זה שישלח את זרועו לעברה ויגיד לה שהכל בסדר, יחבק אותה וילטף את שערה הארוך בחיבה.
היא רצתה שהלב שלה, יהפוך לשלו, שהיא תדע שכבר חלק ממנו בתוכה, שהיא תרגיש שהיא יכולה להשתנות עכשיו
ולזכות בחיים מחדש, לראות את האור ולהרגיש את האוויר הצח שכולם נושמים מדי יום ויום.
כל פעם שהיא הסתכלה עליו היא קיוותה.. היא קיוותה לחוש דברים שלא חוותה עוד מעולם
כמו להסתכל על השקיעה מזווית שונה, להעריך את החיים בדרך אחרת ולדעת שיש לה מישהו שיגרום לה להמשיך
לשרוד בעולם שהיא נולדה אליו.
אומנם הוא היה ההפך המושלם ממנה, אבל זה כנראה מה שעשה אותו להפך כל כך מושלם בשבילה.
זה מה שמשך אותה אליו וגרם לה להבין שאולי.. אם הוא רק יתפוס אותה מביטה בו ועיניהם יפגשו בטעות
הוא יבין...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
