Only Zohar =]

כשהדמעה מתחילה לנזול

והתקווה מתחילה לאבד באופק

ואין יותר כוח לנשום

או להתאמץ לחייך

כנראה שמשהו לא בסדר

ואז יש רגע שבו הכל נראה כל כך מושלם

כל כך יפה וטוב..

כן זאת רק אשליה של כמה ימים

שמחזיקה מעמד עד שהיא מתנפצת.

הרסיסים עפים על כל הגוף

ופוצעים קשה את הלב, יותר ממה שהיה כואב קודם.

אני מסתכלת עליו ומבינה שכמה שאני רוצה אותו

ומנסה לעבור לאחרים, זה בחיים לא ישתווה אליו.

חוץ מזה שלאחרים גם תמיד יש חברה..

הכוח שאני מנסה לשאוב כדי לעמוד על הרגליים

מתאדה.. ואז אני נשברת ולא מסוגלת להשאיר את העיניים פקוחות יותר

ואני נופלת ולא מחזיקה מעמד, מרגישה כמו בובת חוטים שנקרע לה חוט אחד.

אני כל כך שואפת להשיג דברים שאני רוצה ובינתיים שוכחת ממה שיש לי והוא נעלם

או לפחות זה מה שהיה פעם

מה שאומר שעכשיו אין לי כלום באמת...

פוסטים עצובים =[

אבל מה לעשות.. שזה הדבר היחיד שאני כותבת פה, כי אני לא מסוגלת לספר לאפחד אחר =[