אני רוצה לדעת מי אני.

שיעשע אותי נורא, אבל בדוק זה לא יצחיק אותכם כמוני. (לא אם אתם לא שומרים קלטות של ציון גולן במרתף כדי שאמא ואבא לא יגיעו לשם...)

זה.

אני לא מאמינה שזה נגמר. אני פשוט לא הבנאדם שיודע לעשות את זה כמו שצריך.

בשבוע האחרון ללימודים יינו בטיול שקיבלנו כי אנחנו עוטף עזה. איך הם קראו לזה??... אה, טיול הפוגה.

תאמת לא הפיג כלום.

בגלל בטיול לא הספקנו להיפרד כמו שצריך. אולי רק במסיבת סיום בבריכה שאחרי שלידור ניסתה להודיע לכולם שהיא עוזבת ולא יכלה אז אני הודעתי.

ואז התחיל המבול.. כולם בכו ואי הרגשתי מנותקת מכולם כי ידעתי שלבכות זה הדבר הכי מטומטם שיכולתי לעשות כי ללידור הרבה יותר קשה. כי היא זו שעוזבת.

ואז יום שלישי אחצ תעודות וזהו.

נגמר.

העניין הזה כל כך דפוק - להיקשר לאנשים.

בא לי למות.

אם החופש ימשיך ככה אני אתאבד בסוף.

היום קמתי ב-9 בבוקר.

למה, אתם בטח שואלים בזעזוע.

כייש לי את האות הכי מתוקה חמודה מתחשבת סובלנית מהממת שיש.

ואני לעומת זאת -שקרנית. עכשיו תקראו את השורה למעלה שוב.

היא בחופש גם - אבל רק כי היא לא יכולה להמשיך לישון אז כל הבית לא יכול.

אני הגעתי למצב ייחול של מוות של מישה - או אני או היא.

וזה עצוב ממש.

לא יודעת כמה מזה יועיל לי אבל אני חוזרת.