אני רוצה לדעת מי אני.

להיות מאושרת.

ותאמת, נמאס לי מזה.

אני לא אשב עוד בבית מחכה שהוא יתנצל.

פשוט לא.

וזה רק נהיה קשה יותר בזמן האחרון, יותר קשה? הרבה יותר קשה.

כי, פתאום, בכל מקום מזכירים אותו.

ואני מרגישה כאילו עושים את זה בכוונה, למרות שאני יודעת שאף אחד לא יודע.

למה שידעו?

בכל אופן החלטתי לדבר עם הודיה על זה למרות שזה לא סוג הדברים שאנחנו מדברות עליהם וזה הכי מפריע לי בעולם.

במיוחד כשאני רואה אותה עם דורין.

אני יכולה להגיד שאני חושבת שהמקום שלי נלקח, אבל בזמן האחרון אני חושבת אם המקום הזה בכלל היה שלי.

יושבת על סלע בתוך ים,

גלים קטנים מלטפים את כפותיה

עיניה תוהות בחיפוש אחר משהו שלעולם אבד

עיניה, שלא הרגישו דמעות זה זמן רב, רב מדי.

אולי יום יבוא והגלים יעלו על גדותיהם,

ישאגו מעליה

אולי כשתשב בשקט שם,

יבוא הגל הגדול שיוציא אותה מהרהוריה.

אולי יום אחד לא תזכור,

ולא תשב שוב,

על סלע קטן בתוך ים

אולי היא תחליט לקום, לחזור ליבשה

ולהתמודד, עם כולם.

בינתיים היא יושבת על סלע בים,

והגלים מתגברים והגאות מופיעה,

ואולי לעת ערב גם תבוא הקרה,

היא נשארת ולא קמה, אולי כשתבוא הקרה.

פשוט תתעלמו מהקטע הנ"ל - סוג של הפסד בהתערבות.

השבוע האחרון טס כל כך מהר:

מוצ"ש:

           הולכת לראות סרט אצל אביב

           מודיעה לאבא אבל הוא לא העביר לאמא

           אמא חוזרת בודקת אם הרכנתי תיק ומגלה שאני לא בבית.

           אני בינתיים יושבת ורואה סרט..

           בינתיים לאמא שלי עוברים סרטים אחרים בראש..

           היא מתקשרת לכל החברות שלי גם לאלה שבחיים לא הייתי נשארת אצלהן עד השעות הקטנות

           מתחילה לחפש ברחובות..

           ובינתיים הערתי כמה בתים על הרגליים וגרמתי להם לחיפש אותי.

           לבסוף מישהו מעלה את הרעיון שאני אולי אצל אביב.

           אז מתחילה הריצה ברחובות.. אמא מרחוק מסתכלת עלי וכשאני כבר קרובה מתחילה להטיף לי.

           באמצע הרחוב.

יום ראשון:

              הטיול מתחיל...

              הלכנו מרמת הנדיב עד לבית חנניה - ברגל..

אם מישהו יודע מה זה אומר זה רק בגלל שהוא כבר חווה את הטראומה.. פשוט אל תעשו את זה לעצמכם..

בכל אופן הגענו למקום..

ובדרך למקום שהיינו צריכים לישון בו עבר אחד הבנים השווים יותר נוהג במין ג'יפ שטח פתוח כזה שנראה בערך בגיל שלנו..

אם מיהו ראה את זה מבחוץ זה הלך ככה:

ראש מסתובב, ראש מסתובב, ראש מסתובב וראש מסתובב.

בכל אופן הגענו למקום- מן בית עם כזה עם במה.

מיותר לציין שלא היו מקלחות.

אז חשבנו לעצמנו: "היי, זה לא כאילו מישהו מכיר אותנו פה.." והלכנו לבקש מאנשים טובים מקלחת..=]

למרבה הפלא לא נענינו בשלילה . מה שכן לא הצלחנו ליפול על הבית של מי שרצינו(אהמחתיךשווהאהמ)

אבל היינו אצל אישה מדהימה פשוט שנתנה לארבעה מאיתנו להתקלח..

לבנים זה לא ממש הפריע אבל אנחנו הרגשנו כשבות לתחיה..

בסוף השתעממנו והלכנו לישון מוקדם.

יום שני:              

          למחרת קמנו והלכנו משם עד קיסריה ברגל. .

          ואז הגענו לפארק הלאומי של קיסריה. אני חייבת להגיד שיש שם את החוף המדהים ביותר שראיתי מימיי.

          כל כך כאב לי לעזוב!!=[

          אבל לקחתי צדפות מהממות!! ואני מתכוונת לעשות חור בקונכיית ים שמצאתי(כמו של אורסולה מבת הים     הקטנה.. ששמו את הקול של אריאל בתוך זה.. לא חשוב)

         ואז חזרנו הביתה.

יום שלישי:

             ניצנים!!

             אביב גפן נתן את ההופעה הכי יפה שלו!!

             טוב, נו, אז היא הייתה דומה לזאת ברוק עצמאות.. למי אכפת?

             באמצע ההופעה של נינט כאבה לי הבטן והיה לי לחץ עצום החזה.. אז כולם הכריחו אותי לצאת מהקהל ובאו איתי... איזה מתוקות!!! למרות שהרגשתי מה זה רע בגלל שהרסתי להם את הכל.. אבל נוי גם אמרה מקודם שהיא שונאת להיות בפנים אז לפחות לה אני מאמינה שלא אכפת לה..אז נשארנו עד לסוף ההופעות.

וגם ראינו מישהו שיש לו את המסכה שמישהו מהתעויוט שם עליו. ולא , אני מסרבת להאמין שאביב גפן בעצמו לבש את המסכה הזו! זה פשוט לא פיר!! 

יום רביעי:

             שינה עד הלילה.

יום חמישי: סתם יום רגיל

שישי שבת: כרגיל.

ויום שני יש חינה, מחרתיים נחשונית (כי הבטחתי ללבנת), יום חמישי הופעות מעפנות, אבל למי אכפת כי רואים את כולם..

וזהו.

 אני?