מכירים? "יום שישי את יודעת, יש בעיר מסיבה.."
אז אני מאלה שלא יודעות.
לפעמים מרגיש לי חונק ושוחק לצאת שוב למסיבה, לשמוע את כולן מדברות באוטו ומקוות למצוא את החתיך, ההורס, אהבת חייהן במסיבה הזו.
לפעמים קצת עצוב לי שאנחנו חוזרות הבייתה, עדיין לבד בלי האהבה הגדולה, ושומעות שירים רומנטיים בצרפתית שאנחנו לא מבינות מילה מהן, אבל צרפתית זו שפה יפה, מנחמת.
בא לי פשוט להתכרבל מתחת לפוך, לקרוא איזה ספר טוב...הרי מבין כולנו אני זו שלא מאמינה באהבה, בטח לא בכזו שמוצאים במסיבות
כבר שבוע וחצי מאז שנגמר כל הסיפור עם צ'רצ'יל ויוצא לי לחשוב המון על זה שיחסית לאחת שלא מאמינה באהבה וברגשנות, מעולם לא הייתי לבד
עד שבוע שעבר, עד היום שבו החלטתי שאני רוצה לבד ושזה לא כזה רע,
הדחף הזה תמיד לשמור מישהו, יהיה אשר יהיה, על אש קטנה - נעלם.
אז כבר שבוע שאין אף אחד בראש שלי, כבר כמה שנים שאין אף אחד בלב
אבל השבוע היה מיוחד,
השבוע כשירדתי במדרגות החשוכות לא התקשרתי לאף אחד "סתם כי מפחיד ובא לי..."
השבוע כשחיכיתי עד אינסוף לאוטובוס לא סימסתי למישהו כי "התגעגעתי"..ובעצם ממש לא.
השבוע בבוקר זה היה נס קפה וסיגריה, ואני - רק אני.
ולשם שינוי טוב לי ככה, באמת טוב.
אז להישאר ולקרוא היום אני לא יכולה, כי יש לידיד טוב שלי יום הולדת
אבל שירים בצרפתית זה לא בשבילי, אז אולי הפעם אני אחזור הבייתה לבד 
שבת שלום 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
