שלום לקוראים היקרים שלי...(גם לדמיוניים מביניכם..)
חייבת להתנצל ולהודות שלאחרונה אין לי רגע שקט
קיבלתי תפקיד חדש והוא שואב ממני כל טיפת אנרגיה וזמן פנוייה שהייתה לי
מה גם שהוא כולל נדידה ולינה בכל מיני מקומות מוזרים,
זיקים, צאלים, באר שבע, אופקים, רמלה, ראשל"צ...
אז לאחרונה אפשר לזהות אותי בתור הילדה הקטנה עם הבית על הגב, מעניין אם תנובה היו מקבלים אותי לפרסומת הבתים המקסימה שלהם.
מאז הפעם האחרונה שכתבתי עברתי כמה חוויות מטלטלות ומהנות,
הראשונה מביניהן הייתה בלינד דייט לא מוצלח במיוחד, אני מעדיפה שלא לדבר עליו
נסכם את זה בזה שנשבעתי לא לעשות שום דבר דומה לזה יותר לעולם, זה לא בשבילי.
ומהעבר השני לחלוטין, בשישי האחרון יצאתי עם ידיד שלי לאיזו מסיבה מוזרה,
לא היה לנו מושג מה סוג המוזיקה או סוג האנשים, אבל זרמנו - בשביל החוויה, כמו שאני תמיד אומרת
שתינו כל כך הרבה בדרך עד שכשהגענו הכל נראה לנו טוב,
החור שהגענו אליו, העובדה שזה מקלט, האנשים ההזויים ואפילו הריח של הגראס באוויר.
בסופו של דבר היינו בחברה טובה, הם חגגו יום הולדת לאיזה חבר שלהם, בוב מארלי :)
אז דיי נהניתי...עד שהתחיל להיות לי קר
אני מאובחנת כסובלת מאותה המחלה ממנה סבל הקרחון של טיטאניק, קפוא - ובזמן ובמקום הלא נכונים
כי אף אחד מכל האנשים ההזויים במסיבה לא הסכים לתת לחדשה המסכנה עם השמלה אפילו צעיף!
ממורמרת, יצאתי החוצה והטבעתי את יגוני בעוד כוס של וודקה עם ממש קצת רדבול
כשחזרנו פגשתי את א', הידוע מאז בכינויו - "האיש עם הצעיף."
א' נתן לי את הצעיף שלו אחרי ששמע אותי מתמרמרת וצועקת "נמאס לי שכולם כאן כאלה רכושניים, שמישהו יתן לי צעיף כבר!"
הודיתי לא' בנימוס, וכמו ליידי אמיתית רצתי לשירותים לעשות פיפי וכשחזרתי הוא כבר לא היה שם.
ניכסתי לעצמי את הצעיף שלו והמשכתי לרקוד (או לפזז, כמו ששמעתי מישהו שם אומר, לעזאזל מי אומר את זה??)
אחרי כמה דקות ישבתי בצד על אחת הספות שם,
בעודי מעשנת סיגריה ומתפללת שאיידס לא יכול לעבור מהספה דרך הבגדים א' בא וישב לידי
הוא היה ממש מקסים, דיברנו המון ואז הוא היה צריך ללכת כי היה שיר שהוא אהב, אז הוא נישק אותי על היד ואמר שהוא חייב לראות אותי שוב.
כמובן שזה מאוד ריגש אותי ונגע לליבי (או שאולי לא?...) אז הפעם הבאה בה דיברתי איתו הייתה כשהלכתי הבייתה והחזרתי לו את רכושו הכחול והצמרירי
הוא ליווה אותי החוצה, לקח את המספר שלי, נישק אותי, צרח שאני מתוקה וחזר לחברים המוזרים שלו,
אחחח...הרומנטיקה.
כשיצאתי משם הוא שלח לי הודעה ומאז לא דיברנו.
כנראה שהקסם היה טמון רק בצעיף, או בריח של הגראס...נו מילא.
עכשיו אם תסלחו לי אני חייבת ללכת,
אכתוב שוב ממש בקרוב, יש לי סיפור מעניין על רכבות, תחנות מרכזיות, אנשים ומה שביניהם :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
