סיפור שכתבתי לא מזמן, החלטתי לפרסם אותו פה...מזכרת בשבילי, ומקווה גם שמי שיקרא יהנה :)
תגובות יתקבלו בברכה..חח לטוב ולרע...
*שחר לבבי אף פעם לא היה בנאדם מסתגר..הוא אהב את החברה וה"ביחד"..תמיד דאג להיות מוקף באנשים..אבל היום משהו בו שונה כבר שעות ארוכות שהוא יושב שם לבד וחושב,בחדר שלו ושל אשתו שהוא אוהב עד עמקי נשמתו..מאז הבוקר הוא יודע-הכל ישתנה במוקדם או במאוחר.
בפתאומיות הוא קם, פתח את היומן בו כתב בפעם האחרונה בגיל 17 כשרק הכירו-הוא ואשתו,לקח עט מהשולחן והתחיל לכתוב..ממש כמו פעם:
"יומני היקר, שנים רבות וארוכות לא כתבתי, הייתי עסוק בטרדות היומיומיות שעוטפות אותך כשאתה "יוצא" אל החיים האמיתיים, התחתנתי איתה-עם אושר שלי ואכן היו לנו שנים מאושרות יחד,בכל בוקר כשיצאתי מהבית נפרדנו בחיבוק ארוך ונשיקה, בכל ערב כשחזרתי ישבנו ודיברנו שעות על היום שעבר.
בבקרים האחרונים היה בה משהו מוזר, החיבוק כבר לא אותו חיבוק,היא השתדלה לשמור אותו חם כמו פעם אבל מה שאני הרגשתי היה ריחוק מוסווה במעטפת של מגע מאולץ.
זה הטריד אותי אבל לא רציתי להטריד אותה, זו בטח תקופה..זה יעבור..כך חשבתי.
בסביבות השעה 11 התחיל לכאוב לי הראש והרגשתי רע, החלטתי לחזור הבייתה, לא לפני שקניתי לה פרחים, הכל כדי לראות את החיוך על הפנים שלה.בדרך הבייתה שמעתי את השיר שלנו ברדיו וחייכתי כמו ילד קטן.."I`m all out of love...i`m so lost without you"..זימזמתי ושרתי לעצמי..אני באמת אבוד בלעדייה.
הגעתי לחנייה, מוזר..האוטו של יוני (כן, אותו יוני שהיה החבר הטוב שלי גם בפעם האחרונה שכתבתי פה ביומן..אז בגיל 17) היה שם.
נכנסתי הבייתה,מחביא את הפרחים מאחורי הגב..התחלתי ללכת בשקט לכיוון חדר השינה, רציתי להפתיע אותה..שם מצאתי אותם-את יוני ואושר, ביחד, שוברים לי את הלב.
כשיצאתי ידעתי ישר לאן אלך-קניתי אקדח עם משתיק קול מהטובים ביותר וכמה כדורים, הסתובבתי ברחובות עם מבט קפוא על פניי והחלטתי-אני אעשה את זה, אני אשים לזה סוף..לא מגיע לה לחיות מאושרת אם זה מה שעשתה לי..הרגשתי את הזעם מציף את כולי..ופחדתי, פחדתי ממה שאני עומד לעשות..מאיך שאני הולך לפגוע בה, באושר שלי אבל אין מוצא אחר, לא יודע איך להתמודד עם תחושת ההשפלה והבגידה, עם הלב השבור והאהבה שמתה..היום, אני הולך לעשות את זה..."
*************************************************************************
-האמת היא שהכל התחיל לפני כמה חודשים..במקרה, ממש בטעות..יוני היה פה בערב וראה עם שחר את משחק הכדורגל בטלוויזיה ושכח את הארנק אצלנו. הבוקר למחרת התחיל כמו בוקר רגיל..עדיין עם הבייבידול עליי נפרדתי משחר בחיבוק ארוך ונשיקה..אחרי פחות מ10 דקות שוב נשמע צלצול בדלת.."פתוח מתוק שלי..." מה הוא כבר שכח? "מתוק שלי?..אושר..איזו קבלת פנים" הוא אמר וחיבק אותי מאחורה..הכרתי את הריח שלו "יוני! הבהלת אותי! מה אתה עושה פה?!" -"האמת היא ששכחתי את ה..את..ה.." -"את המילים,יוני?" שאלתי בקול מתגרה -"את הארנק..מתוקה שלי.." -"אני יודעת..שמרתי אותו..בוא איתי" שמתי את הארנק שלו במגירה שלי בחדר השינה..הלכתי לשם והוא אחריי..יכולתי להרגיש את העיניים שלו נעוצות בי..בכולי..כשהתכופפתי להוציא את הארנק מהמגירה הוא תפס אותי מאחורה..סובב אותי אליו לנשיקה ארוכה..משם הכל התגלגל ויוני התחיל לבוא ל"ביקורים" כאלה לעיתים תכופות יותר כששחר יצא לעבודה..יסורי המצפון הרגו אותי, אבל הריענון והריגוש שבסקס עם יוני גברו עליי וככה זה המשיך..היום הוא הגיע בשעה הרגילה, בלי לדבר הרבה הוא נישק אותי נשיקה ארוכה שהטריפה אותי והרים אותי לחדר השינה..התחלתי לצעוק כמו מטורפת..[לא חרמנים שלי עדיין לא מה שאתם חושבים] היה שם עכביש..אלמנה שחורה! מאיפה זה צץ?! יוני רק צחק עליי ולפני שהספיק להרוג אותה האלמנה ברחה לה להתחבא באיזו פינה בבית כנראה...נו שיהיה, נטפל בזה אח"כ..היו לנו דברים אחרים בראש.. בלהט הרגע לא הרגשנו איך זה קורה..שחר נכנס לבית,לחדר..הוא ראה אותנו והתחרפן..זרק את הפרחים שהוא קנה, צעק כמו משוגע ופשוט הלך..נעלם לרוב היום.. יוני התלבש והלך אחריו אבל לא מצא אותו ופשוט חזר הבייתה. הוא חזר לפני כמה שעות ומאז הסתגר בחדר..השקט הזה לא מוצא חן בעייני..אני כ"כ מצטערת, אני אוהבת אותו..כועסת על עצמי..מרגישה כ"כ מלוכלכת..זה לא מגיע לו..הוא אוהב אותי יותר מאת החיים שלו.. ועכשיו הוא יושב שם..בשקט..ה` כמה אני מקווה שזה לא השקט שלפני הסערה..
- -צלצול הטלפון קטע את חוט מחשבתו..הצלצול פסק,הוא המשיך בשלו,היא ענתה לטלפון:
"יוני! אני לא מאמינה שהתקשרת..אני.."
-"שש..אושר! איך את צועקת את השם שלי ככה..הוא לא בבית??"
"הוא מדאיג אותי, הוא נכנס הבייתה לפני כמה שעות והסתגר בחדר..רק הביט בי במבט שלא ראיתי מעולם, כ"כ הרבה כעס..אני מפחדת יוני.."
-"מפחדת?ממה?הרי שחר לא מסוגל לפגוע בך, הוא אוהב אותך את יודעת"
"אני לא מאמינה שפגענו בו ככה, איך לא חשבנו?!..הוא יהרוג אותי יוני..הוא יהרוג אותי!"
-"אושר,שנינו אוהבים אותו..לא עשינו את זה כדי לפגוע בו..לא חשבנו..איזו טעות.."
"הוא יהרוג אותי..אני מפחדת..יונ.." קול ירייה של אקדח קטע את השיחה
"אושר?!אושר הכל בסדר??!?!" יוני צעק אבל לא הייתה תשובה..
כשהגיע לשם אחרי כמה דקות מצא אותה שם, בחדר..על הרצפה..מוקפת בדם.. היא הביטה בבעלה-שוכב שם על המיטה שלהם..כשהשיר שלהם מתנגן במערכת הסטריאו החדשה שקנה ליום הולדתה
"I`m all out of love..i`m so lost without you.."
באמת אבוד מסתבר..כ"כ אבוד.. יומנו היה שם לצידו מוכתם כולו..וכדור בודד בליבו השבור שותת הדם.
"אושר שלי, לא יכולתי עוד לחיות כי האהבה שלי מתה, אין לי אושר אחר מלבדך-ולעולם כבר לא יהיה אהבתי תמיד, שחר."
היא פרצה בבכי שנקטע בצעקה-העכביש הזה שוב!...עכשיו יש שתי אלמנות שחורות בבית,גם אושר-כמו האלמנה השחורה-הרגה את בן זוגה..זה שאהב אותה יותר מאת עצמו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
