לפעמים נדמה לי שאני פשוט יותר מדי מהכל.
רגישה מדי, איכפתית מדי, חושבת הרבה יותר מדי, אוהבת יותר מדי, משקיענית מדי, פשרנית מדי אבל לפעמים אפילו עקשנית מדי, שנונה מדי, עצלנית מדי ודוחה דברים עד הרגע האחרון אבל יחד עם זאת מצליחה לצאת ממצבים בלתי אפשריים יותר מדי, עד שזה גורם לשאננות, ואז כן- אני הופכת שאננה מדי, אני מחכה מדי, רוצה יותר מדי, משתנה יותר מדי ויחד עם זאת הכל יותר מדי אותו הדבר.
האמת? השיגרה משעממת אותי.
רוב האנשים סביבי משעממים אותי.
אני רוצה שינוי, צריכה שינוי, אולי בגלל זה אני כל כך מחכה להתגייס?
עוד חצי שנה...
וכן, אני יודעת כל הזמן אומרים לי אל תחכי לזה יותר מדי זה לא מה שאת חושבת...אבל זה שינוי בשבילי, אחד משמעותי, אחד שאני צריכה כדי שיזעזע וישבור קצת את השיגרה הזאת...
עד שהוא בעצמו יהפוך לשיגרה חדשה, ואז מה? :)
בינתיים אני פשוט יותר מדי, ואולי זה לא דבר רע.
שיהיה לכם יום (יותר מדי) טוב
מורן.
:)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
