יש ילדה אחת שאני מכירה, עם תלתלים חומים ועיניים גדולות
ילדה קטנה, עם הרבה חלומות.
תמיד היא מציגה לעצמה מול המראה...
מעירה את ההורים שלה באמצע הלילה רק כדי להגיד להם שהיא אוהבת אותם וש"יש לי חרקים במיטה!!".
הילדה הזאת, לא רוצה לגדול...היא אופטימית, בעולם שלה, שם ורוד הכל..
חולמת בגן על נסיכים מהאגדות ובונה לה בחול ארמונות.
הילדה הזאת, היא אוהבת ללבוש רק שמלות וחצאיות מיני
"אחח כמה את יפה", תמיד אמרו לה "כשתגדלי, אז תביני".
היא תוססת, נלהבת וקצת משוגעת
רצה, עם התלתלים הגדולים שלה, בלי הפסקה עד שבמשהו היא נתקעת.
היא חכמה, הקטנה, כבר יודעת לקרוא ולכתוב..
כולם אומרים שעוד יצא ממנה משהו טוב.
עברו השנים והיא גדלה, הילדה...עדיין לפעמים מציגה לעצמה דברים מול המראה.
את אמא ואבא, היא אוהבת נורא..אבל באמצע הלילה כבר לא מעירה.
בלב, היא עדיין לא גדלה-היא עדיין בעולם ההוא, הורוד שלה...
הארמון שלה כבר לא מחול,הוא עשוי בטון, ארבע קירות
והנסיך?הפך למציאות, התעורר לו מהאגדות.
היא עדיין אוהבת חצאיות ושמלות, זה נותן לה להרגיש קצת נסיכה..
רק לפעמים היא לא כל כך מאמינה להם כשהם אומרים לה "כמה את עדיין יפה".
היא קצת הבינה, קצת גדלה...יש עולם אחר מחוץ לבועה.
היא רצה קדימה, עם החיים...מהגן עברה לבית הספר, להשקיע בלימודים..
מתכננת לעצמה הכל וחושבת שנים קדימה, כדי שאם היא תיתקע במשהו,
היא לא תצטרך שוב להעיר את אמא.
הקטנה, החכמה, תלמידה לא רעה..משתתפת, עצמאית, יש לה סקרנות בריאה.
הילדה הזו, היא אני...והקטנה הזו, היא מה שאני באמת רואה בראי.
אז גדלתי קצת, נכון...אבל אחרי הכל, בלב-כולנו עוד קטנים
כולנו מתגעגעים לתקופה ההיא מזמן, כשעוד היינו ילדים.
החלמתי קצת, כבר פחות כואב.
ראיתי את נאורי, עשה לי טוב על הלב.
שיט, מה קרה לי?! התמכרתי לחרוזים...
טוב שתהיה לכם שבת שלום וסופשבוע נעים :)
מורן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
