אז ,החלטתי לעשות פוסט סיכום כזה, קודם כל כמה עובדות שמעידים על כך שסיימת (יותר נכון מתקרב לסיום) 12 שנות לימוד במערכת החינוך שלנו.

- בשנתיים האחרונות ללימודים שלך, לא לך ולא למורים שלך לא אכפת שאתה ישן בשיעור\מבריז\לא לומד ולא משתתף ולא עושה שיעורים.

- המערכת סחטה כמעט את כל הפן ההשראתי. מה שנשאר לך לעשות זה פשוט לעבוד בישביל תוצאות.תמצא את עצמך לומד לרוב המקצועות לא כי זה מעניין אלא כי אתה רוצה ציון.(בואו לא נתחכם ,לחלקינו פעם הייה מעניין ללמוד את הדברים שאנחנו לומדים)

- המורה למטמטיקה בשיעורי התגבור מביא לפטופ ומפריע לך לפתור תרגילים בכל מיני דיבורים על ג'אז, מוסיקאים, סיפורי עבר. כמה שאני אתגעגע לזה.

-אותו המורה אומר לך "אוקיי, יש לכם מחר ל'ג בעומר, מחרתיים אתם בהנגאובר ולא לומדים,אחרי יומים אתם מגיעים לבגרות ,מקבלים בראש, נרשמים למועד ב' " .אין תגוה.

- אין דבר כזה אירועי משמעת. בישביל המורים. כש תלמיד מפריע בשיעור המורה מסתכל עליו במבט עייף ואומר לו "בחיאת חלאס, לא רוצה - צא,לי לא אכפת"

והתלמיד יוצא. כי הוא לא רוצה כבר. ולמורה באמת לא אכפת

- אתה לא מתחבא עם הסיגריה כש מורה עוברת.מתוך כבוד אתה לא לוקח שאיפות ממנה פשוט.

- בחודשים האחרונים לפני הסיום אתה מתחיל להכיר אנשים שלא ידעת על קיומם בשכבה.יוצא לך לשתות, ואז להקיא, ואז לגרור את עצמכם הביתה עם אנשים שבחיים שלך לא חשבת שמסוגלים לדברים כאלה. 

- אתה מבין שזה הסוף. אין יותר שיעורים. אין את האווירה שהייה בפיסיקה ובספרות, אין מורים שנותנים לך כל הזמן הזדמנות ואפשרות .

- אתה מבין שאתה תתגעגע. מאד.

לסיכום הייתי רוצה להגיד שה 12 שנה האלה היו נפלאות. פשוט נפלאות. חוויות מכל הסוגים. במיוחד 6 השנים האחרונות של החטיבה והתיכון.

6 השנים האלה היו אולי המעצב העיקרי של האני העכשוי שלי. ואני בטוח של רובנו .

בחיים לא הייתי חושב שזה בזבוז. כי מי שחושב ש12 שנים היו בזבוז לדעתי הוא פשוט בנאדם שלא יודע להעריך את מה שהייה לו. ולא יודע להסתכל על התמונה המלאה של הדברים.

תודה מיוחדת למחזור נ'ה יוהנה ז'בוטינסקי 2011 על כל שניה. כל שניה ששמחתי, שנהנתי, אפילו אלה שבהן הייתי מאוכזב או עצבני.

כי בסך הכל, כל החיים הם שיעור.כל דבר הוא חוויה, ולפעמים צריך מר בישבי להדגיש את המתוק. והיה הרבה מתוק. ומאד מתוק. 

תודה :)

שונא את זה ,הנה הבעיר לי עכשיו ת'תחת איזה שיחה עם חבר. שונא את זה שאני צריך לקבל החלטות על סמך כלום.

דיברנו על עתודה. ומה אני חושב על זה ? אני חושב שזה דו צדדי. מצד אחד משלמים לך תואר, ואז 3 שנים קבע לצבור ניסיון.מצד שני , שמעתי שב3 שנים האלה אתה יכול לצבור ניסיון לא במקצוע שלך בידיוק אלא במשהו קשור. ומעוד בנאדם שמעתי שההבטחות ש"כל המעסיקים רוצים אתכם ישר אחרי שסיימתם עתודה" זה סתם חרטא וזה לא באמת ככה. ואני ,על פי מה יש לי לשפוט ? על פי זה שרובה אנשים לא עושים עתודה אלא תואר אחרי הצבא. וזה שעתודה באו אלינו השנה לביתספר כל שני וחמישי לפרסם לנו ולדחוף לנו כמה שזה טוב  ומגניבומשולם שבעולם ויוקרתי. ואלה !? טייס זה יוקרתי. הם לא שולחים אנשים לפרסם את עצמם. גם חובלים זה יוקרתי, הם לא שולחים לפרסם את עצמם.רק קצין שיריון היה אצלנו בביתספר (מובן למה) ומיליון עתודאים וקצינים שקשורים לעתודה.ואלה כל זה נראה לי קצת כמו קומבינה לחפש פראיירים.

חביבי, בוא תחתום חוזה .תלמד ואז תהייה 6 שנים בצבא. בלי לדעת מה זה .והנה חוזרים לנושא העיקרי שלי. איך אני אמור לבחור במניל'ה לאן אני

רוצה להתגייס. הרי כל זה נשמע טוב ויפה הרצונות שלנו,אבל אני לא באמת יכול לדעת לאן אני רוצה, אני לא יודע בכלל איך זה להיות בצבא שלא נדבר על עכשיו להתחיל לבחור להם ,בין איסוף קרבי, לבין שיריון לבין תותחנים. תכלס והבחירה שלי במנילה ,בשורה התחתונה, היתה בגלל שמה שבחרתי נשמע לי יפה.או סיפורים על החייל נשמעים לי יפה.

אני יודע ת'מגבלות, ואני יודע שאי אפשר להתנסות בהכל ואז להחליט. אני פשוט לא מורצה מסדר ההתנהלות פה בנושא הזה של בחירות שעושים על בליינד. מרגיש כמו כבשה.

אני מריץ את המשפט הזה כבר יומיים. סיימתי אתמול ספרות. ות'אמת - לא קל לי עם זה.בכלל לא מריגש ת'הקלה שציפיתי.

סיימתי ספרות ומה שזה אומר זה שלא יהייה עוד שיעורים ודיבורים עם המורה בכיתה על ספרים שקראנו,סרטים שראינו.

לא יהייה יותר יצירות שנראות לא מובנות, ואז אחרי הסברים ודיונים בכיתה מתגלות במלוא יופין .

ולא יהייה יותר פשה שישן בשיעורים, ושני בחורות מצחקקות באייפונים. ומורה שיורדת עליהן בקטנה.

פיזית הם יהיו. אף אחד לא מת. משהו אחד מת - המסגרת של השיעורים האלה. שלא נראו לי בכלל מיוחדים כש למדתי בהם,

אותם שיעורים שאני כל כך מתגעגע אליהם כבר עכשיו.שאני מעריך רק אחרי שהבנתי שלא יהייה אותם.

ככה זה הטבע שלנו, להעריך דברים כש הם נגמרים. כמו חפיסת סיגריות ,שפותחים אחת לא אכפת לחלק לחבר'ה . ככל שמספר הסיגריות יורד ככה גם יורד החשק לתת. וכש נגמר אתה מצטער שלא שמרת קצת לעצמך.מצד שני, כש אין לך אתה מודה לאנשים שאחר כך גם הם יצטערו שנתנו לך סיגריות.

מעגליות ,כל דבר נובע ממשהו, ובסוף נסגר מעגל.

אז מה אתם אומרים. גם למראה נושן יש רגע של הולדת ?