אלוהים ברא אותנו בשביל שנהיה זונות צומי.

ידעתי שנהיה פחות אחריי שאני אעבור למקום אחר, אבל לא דימיינתי לעצמי שזה יהיה ככה.

פתאום השיחות טלפון שלי איתן ממש יבשות, ויש שתיקות, ויודעים שזה כבר סימן לא טוב.

אני יודעת שיש להן מה לספר לי וגם לי יש מה לספר להן, אבל אחריי הכל, כבר דיי התנתקנו, וזה ממש מאכזב ומעצבן אותי.

אולי זה בגללי? אולי גם אני לא שמרתי על קשר ולא הקפדתי להתקשר כל יום?

אבל זה קשה, וקשה לי עם המרחק הזה.. וזה לא בא רק ממני.

חבל. פשוט חבל,

אתן הדבר שהכי יקר לי בעולם. ואני לא רוצה שתלכו לי סתם ככה.

אליאן.