גוף,נשמה, אדם, יה.

אז קיבלתי את שני הגימלים הראשונים בשירותי הצבאי

עובר מהר החרא הזה

גם השירות, גם הגימלים.

היום אני 9 חודשים בצבא, שזה כבר עוד מעט פז"ם.

ליעד עכשיו בהכנה. דיברנו אתמול, היא סיפרה לי שממש ממש תחרותי, צהוב ופלצני כמו שיודעים בחיל חינוך ובמיוחד כמו שיודעים/ות יוצאי/ות קורס הו"ד. ביום השני להכנה העיפו 9 בנות על בר-אור. כנראה שהם היו רציניים בעניין הזה. מתחילים ממש לעלות לי חששות לגבי כל העניין הזה, של קק"צ. ברור שאני לא מוותרת, אבל אני אומרת לעצמי שרבאק, כולן שם ממחווה ומהחווה מורעלות מוות וצהובות וישנות שעתיים בלילה ועושות בר-אור כל חודש בערך, אז איך אני, שאמנם נחשבת הכי מורעלת וצהובה בכלא -אבל זה לא חוכמה, כי זה, טוב, כלא- יתחרה איתן על מקום במ"מ?! אז מה, קצינת חינוך?... לא כיף. מה, מא"זית?... גם לא נשמע כיף. מה, לחזור לכלא?... לא, גם לא בא לי. אז אמנם אני רוצה לעשות מעוז (אם כי העובדה שזה בבה"ד 13 גורמת לי לחשוב שנית על העניין) ואני באה ממש ברבאק ועושה ריצות והכל, אין מה לעשות- הנסיון שאת מקבלת בכלא לא ישתווה בחיים לנסיון שאת מקבלת בחווה ובמחווה. אולי יש לי המון נסיון בהתמודדות עם אוכלוסיה קשה, ובלהעביר שיעורים לחיילים כאלה- שאת לא בדיסטנס איתם, והם מקשיבים לך אך ורק בגלל שזו את,שזה יותר מאתגר בעיניי- אבל אין לי את הנסיון של כל היום להיות על הרגליים, כל היום לעבוד ולהעביר שיעורים ולעמוד על צוות ובלה בלה בלה. הלוואי וידעתי מה אני צריכה לעשות כדי שיבינו שאני יכולה להיות מ"מ, כי אני יכולה.

ובקשר לכלא? וואלה סבבה, אחי. הכל טוב.

קצת קשה לפעמים במשרד כי אני עדיין -כן, גם אחרי חצי שנה- רוצה לעבוד כל הזמן ולהעביר עוד שיעורים. אבל בסדר, נראה לי שהמקום הזה נותן לי המון כלים להתמודד עם המון דברים בעתיד, אפילו בקק"צ. גורם לי לעמוד על שלי, שאת זה אני לומדת לאט לאט. יהיה בסדר.

ועכשיו, למצוא אקווריום להעביר איתו את הזמן כי משעמם לי פיתות.