9.11.1955 - יום סתווי קריר. זרזיף של גשם מטפטף על ראשו של יאשה,ילד חמוד בן 8 במעיל כחול ארוך, שצועד עמוס בשני תיקים לכיוון בית הספר. בילקוט הכחול הוא סוחב את הספרים ובתיק השני – התיק השני זהו בעצם נרתיק שבו באופן מאוד מסודר מונח כינור קטן וחדש שסבתא שלו קנתה לו יום קודם. היום אחרי הלימודים ,הוא בפעם הראשונה ילך לקונסרבטוריון. הוא היה כל כך נרגש לקראת היום שלא שם לב לעובדה שכולו נירטב.
קשר מיוחד יש לו עם הסבתא שלו, סבתא קטיה. היא מטפלת בו מאז שהיה קטן . הבילוי החביב עליהם בשעות אחר הצהרים היה שתייה של תה שסבתא היה שופתת מהסמובר המבריק שעמד במרכז החדר וכירסום של ביסקוויטים קטנים, מאפה ידיה. מאזינים שניהם למוסיקה הקלאסית שבוקעת מתוך הרדיו הענק . הרדיו הזה הווה תחליף לרהיט מאחר שתפס רוחב של חצי חדר כאשר את המכסה העליון נהגו לקשט במיני בבוקשות קטנות ובללייקות מיניאטוריות . הרדיו הזה החליף פסנתר שסבתא תמיד רצתה לקנות. עכשיו היא חוסכת פרוטה לפרוטה כדי לקנות ליאשה כינור. "כל כך מוכשר הילד הזה" – היא חשבה-" וכינור זה כלי שבדיוק מתאים לו, לכזה ילד גבוה עם אצבעות ארוכות." יש להם משחק כזה, ליאשה וסבתא –מאזינים שניהם, ליצירה מוסיקלית ואחר כך, יאשה, חוזר על מה ששמע בקול דק וצעיר ללא אף טעות כמעט, לקול מחיאות הכפיים של סבתא .– "אתה כל כך מוכשר,אתה תיהיה מוסיקאי גדול, אתה תראה שאתה תיהיה כנר מפורסם בכל העולם!"
והנה היום הוא צועד עם הכינור החדש לכיוון בית הספר. מרחוק כבר רואים את הבניין, רק לחצות את הכביש וזהו. הוא פנה למעבר החצייה, אך לפתע מימינו הגיחה במהירות משאית עמוסה שנהגה לא הצליח לשלוט על ההגה ופרצה לתוך המעבר . עניין של שניות – ואמא שלו משכה אותו משם ברגע האחרון. דלת אחת הסתובבה.
בשער בית הספר הם ניפרדו ומאותו היום השתנו חייו. אחר הצהרים הוא הלך בליווי הסבתא לקונסרבטוריון, הכיר את המורה טטיאנה שבמשך 7 השנים הבאות לימדה אותו את רזי המוסיקה והנגינה בכינור. טטיאנה שזיהתה בו יכולת נדירה וכישרון עצום, החליטה להביאו אל היכל התהילה יחד עם כל הכנרים הגדולים שהיו ידועים באותה עת ברחבי ברית המועצות. הוא אהב את המוסיקה, אהב את הכינור והעריץ את טטיאנה וכך בגיל 15 הוא כבר ניגן בתזמורת הפלהרמונית של לנינגרד. בשנים הבאות הוא נחל הצלחות רבות, פרסים וכבוד כמעט בכל קונצרט שהופיע. בשנות 1970 הם הגיעו לארץ ,ותוך זמן קצר מצא יאשה את מקומו בתזמורת הפילהרמונית הישראלית, כינור ראשון. פיסגת הקריירה צויינה בקונצרט שזכה לנגן בקרנגי הול בניו יורק לצידו של אייזיק שטרן. הוא נשא אישה , הוליד בנים וכיום הוא מלווה את בנו הצעיר, בן הזקונים, בן 8 ,לקונסרבטוריון עמוס בשני תיקים, כאשר באחד מהם מונח כינור חדש ומבריק.
אך הדלת לא הסתובבה בזמן. ב 9.11.1955 – המשאית שהגיחה מימין, פגעה בילד קטן שחצה במעבר חציה עמוס בשני תיקים ,לבוש במעיל גשם כחול ארוך. זעקת האימים של אמו שלא הספיקה למשוך אותו, עצרה את התנועה, היא רצה אל הילד שהיה מוטל ,מדמם מראשו על הכביש, מת. מעילו נפרם, שני התיקים זרוקים, פתוחים , פזורים על הכביש, והכינור החדש מעוך.
דלתות שנטרקו לאחר מכן, הוסיפו אסון על אסון – אביו, שהיה איש מופנם ונשא את צערו בתוכו, חלה בסרטן ומת. סבתו עברה ארוע מוחי ומתה זמן קצר לאחר מכן. רק אמו, שחוותה את כל זה, נשאה עד סוף ימיה עדות דוממת של צער כי נותרה לבדה עם שתי בנות קטנות והיתה חייבת להמשיך לחיות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
