יום שישי בצהרים, העיר עמוסה להחריד. אנחנו עומדים ומחכים לרמזור שיתחלף. במעבר חציה מולי עברו שתי קבוצות נשים – ארבע נשים ערביות מוסלמיות בלבוש מסורתי בשמלות ארוכות עבות וחומות ומטפחות המכסות את כל הראש, המצח והלחיים כאשר רק העיניים וקצה האף גלויים. מייד אחריה צעדה קבוצה של שלוש נשים חרדיות בחליפות חצאית כהות ארוכות שרוולים, גרביים כהים, כמעה מכופפות, חבושות בפיאות וכובעים על ראשן.
"וואו" – התפעלתי – "תראה כמה שהן דומות ,שתי הקבוצות האלה". ראינו נשים עטופות בשני סגנונות שונים, אך לא ראינו פרצופים, לא ראינו קו גוף, לא ראינו אנשים. הן נעו כעצמים כהים על מעבר החצייה ללא זהות אישית. רק זהות קבוצתית.
"תראה"- התחלתי ויכוח - "איך הדת מכסה כל זהות נשית אפשרית, כדי שכולן ביניהן תיהנה דומות. תראה כמה שהדת מפחדת מהנשים."
" זו לא הדת"- העיר בן הזוג שלי, "זה אנחנו הגברים המצ'ואים שמאוימים מהמסתוריות של הנשים. אנחנו מזהים שלנשים יש גמישות - גמישות מחשבתית, גמישות בתנועה, גמישות בפעילות. לנו אין. הגמישות מאיימת עלינו כי יום אחד אותה אישה גמישה , כדי לפתור איזו בעיה יכולה פתאום להחליט ולהימלט לנו מבין הידיים . ולכן כדי לשלוט עליה אנחנו חייבים לשעבד אותה. אנחנו מכסים אותה כדי שלא יהיה לה ייחוד ואנחנו עושים לה המון ילדים, כדי שהיא תהיה עסוקה עם תינוקות ושלא יכנסו לה רעיונות גמישים לראש. זו לא הדת - זה ההבדל המהותי בין נשים לגברים. הדת רק נתנה לגברים את הכלים לשלוט בנשים."
העברתי מבט ממנו אל הנשים שעוברות ולא יכולתי שלא לראות את ההיגיון בדבריו." יחד עם זאת, הנה" – התגוננתי – "החברה המערבית מנסה בכל זאת לאמץ שוויון ואכן קיים איזשהו שוויון, לפחות אנחנו חופשיות ללבוש מה שאנחנו רוצות, ללמוד מה שבא לנו ויש נשים שגם מצליחות לפתח קריירה ולעסוק במה שהן רוצות. האם זה בגלל שהגברים בחברה המערבית לא פוחדים מהגמישות המחשבתית של הנשים?"
" פוחדים,בטח שפוחדים ,אולי אפילו יותר, המתירנות זה לא משהו שהגברים מאוד שלמים עם זה"- אמר – " אבל בואי נאמר שמבינים, מקבלים את הרעיון שלאישה יש חשיבה עצמאית ויש טעם בדבריה. אבל אני רואה בזה דבר אחר - במערב קורה תהליך של התאבדות. הנשים לא יולדות כי אין להן זמן לזה, הן עסוקות בדברים אחרים, הן ויתרו על הצורך הביולוגי, האינסטינקטיבי שלהן – אמנם למען השוויון, אבל ויתרו . עובדה שבאירופה יש מדד ילודה שלילי. האירופאים הנאורים מתאבדים. הזקנים ימותו ולא תהיה יותר חברה מערבית. רק הערבים והתורכים יולידו ילדים והם יהיו האירופאים החדשים. "
"עכשיו תגידי מה יותר מפחיד להעלם או ללכת מכוסה?"-
"זה לא פייר ,כי זה לא עומד אחד מול השני. צריך למצוא פתרון ביניים ואפשר גם להיות אמא וגם לפתח קריירה וגם להיות יפה."
" את רואה" הוא קפץ– "לזה אני מתכוון גמישות מחשבתית – על פתרונות ביניים רק אישה יכולה לחשוב. אנחנו חותכים."
על קצה לשוני התבשל ויכוח חדש – וכבר אספתי את כל הטיעונים הנכונים והמתאימים למען הנשים האמהות והקרייריסטיות – אבל אז הרמזור התחלף לירוק, ואנחנו גלשנו לצומת אחרת.
אין לזה סוף - חשבתי – אין סוף לויכוח הזה. בכל זאת ברכתי על מזלי הטוב שלא נולדתי בדואית או בת סטמר. ואולי לא ?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
