היום שאחרי היום שבא לי לבכות הוא יום אחר לגמרי. לא שהשמחה נוטפת בטירוף ואני מאושרת עם חיוך מאוזן לאוזן. סתם יום. יום חמישי. יום אחד לפני סופ"ש שזה כבר מעודד מאוד.
אז איך התגברתי על אתמול –
1. בהפסקת הצהרים, לאחר האוכל, ירדתי למטה , למגרש החניה החולי שלצידו זרועים שיחי סביונים, קטפתי פרח צהוב (אני מתה על פרחים צהובים) ובכיתי לתוכו. הידד לבכי המשחרר.
2. דקות אחדות קודם, ישבתי בחדר האוכל נפוחה, כפוצת שפתיים, לועסת מהר את חתיכת הדג שהיתה מוטלת על צלחתי, והרגשתי שאני נמצאת מילימטרים בודדים מהתפוצצות. הבנות שישבתי לידן באוכל, התעלמו ממני לחלוטין, (שזה קבוע – אני לא מסוגלת להישתתף בשיחות שלהן, תמיד מלאות רשעות וביקורת על הסועדים או האוכל) אבל הפעם הרגשתי נוח עם ההתעלמות הזאת.
3. קראתי בלוגים. מצאתי שדי הרבה אנשים הרגישו לא נח עם עצמם אתמול, אבל היו גם כמה מאוד מחוייכים. לא עזרה לי האופטימיות של האחרים. דווקא הזדהיתי עם המדוכאים של אמש.
4. דיברתי עם 3 דמויות נשיות בחיי שאינן קשורות אחת לשניה – החברה שלי שנמצאת באבל על אביה, פתאום מצאתי את עצמי שופכת דווקא עליה את הצרות שלי. התקשרתי אליה כדי לנחמה ויצא שהיא זו שחיזקה אותי. דיברתי עם גיסתי שהצליחה להצחיק אותי, ודיברתי עם מאמנת הכושר של הקבוצה שלנו, בחורה צעירה, בת 30 ,בעלת האינטליגנציה הריגשית המפותחת ביותר שהכרתי.
5. כשחזרתי הביתה מהעבודה, התנפלתי בחיבוקים ונשיקות על הבן שלי. הוא הצטרף אלי לקבוצת ההליכה שלנו. צעדנו 5 ק"מ כרגיל, עשינו תרגילי בטן ושכיבות שמיכה. היה כיף.
6. בן הזוג שלי חזר הביתה, בריא ושלם. הוקל לי כי כל המתח והלחץ בעצם נבע מזה שהוא לא חזר הביתה בלילה שעבר והטלפון שלו היה לא זמין. בנוסף להיותי קנאית נסתרת (אני נגד סצנות) בניתי ארועים מפחידים, צרות צרורות , ותאונות נוראיות שקרו לו ולכן הוא לא חזר . אחר כך שמעתי שבעצם פעל נכון – בילה עם חברים, שתה המון ולכן לא נהג הביתה אלא נירדם אצל אחד מהם. גם קנאתי נרגעה כי הבילוי הזה היה מסיבת גירושין של חבר. בן הזוג שלי חזר הביתה בהרגשה שאת זה הוא ממש לא היה רוצה לחוות. בעיניו אין דבר יותר אומלל מגבר בן קרוב ל 50 , עוזב אישה, ילדים ובית אחרי 20 שנה ומבלה באופן פתטי ביותר עם נשים שהוא תופס בברים. וזאת לאחר שגרושתו השילה מעליו את כל השומן הכלכלי שצברו ביחד.
7. ישנתי בלילה כמעט 4 שעות מבלי להיתעורר, ואחר כך עוד שעתיים. זה לא רע יחסית.
8. אחרי כל זה הרגשתי משוחררת.
יום טוב לכולם
בבלוג זה
בכל הבלוגים
