היינו 4 ימים בניו יורק. חרשנו את העיר בשיטוטים אין סופיים – הגענו למקומות החשובים . ההתרשמות הכללית מהעיר היתה בעיקר מהלחץ המורגש כל כך בשל צעדיהם המהירים של העוברים והשבים ברחובות, מהחיוניות, טמפרמנט והמהירות שבה. והקסם. העיר סוחפת ובולעת בתוכה וצריך נשימה ארוכה כדי לתפוס את כל מה שהיא מגישה. וזה המון וזה קשה.
הנה כמה התרשומיות:
ההמולה שנקראה בדרכינו, בעודינו חולפים על פני תחנת הרכבת העצומה penn station היתה קטנה לעומת שאון העיר שהתגלה למעלה. הילדים שלי, למודי הטלויזיה והמחשב, שמעט מאוד דברים מפתיעים אותם, הרימו את הראשים כדי לסקור את הבניינים הענקיים שניגלו לעיניהם לאחר שגמרו למצמץ מלובן השלג שעטף את העיר.
"וואו"- שמעתי מאחורי, "אהה וזה עוד כלום לעומת מה שאתם הולכים לקבל" ומשכתי אותם לכיוון האמפייר סטייט בילדינג – חובה בהלם הגובה האמריקאי. המעלית פלטה אותנו עם עוד חבילה די מכובדת של תיירים בקומה ה 86 לתוך מרפסת ענקית שמקיפה את הבניין מכל הזוויות. הרוח שרקה והקור למעלה היה מקפיא . למזלינו היה גם איזור מקורה ועטוף חלונות זכוכית שמתוכו ניתן היה להציץ אל העיר. כמובן שעשינו את הסיבוב בחוץ מהר ומתומצת בהצצה על בניין קרייזלר, בניין האו"ם, הנמל, האיזור שבו היו התאומים, הגברת עם הלפיד (– גברת פסל החירות- רואים אותה ממש בקטן) ועוד ומייד נשאבנו לתוך מערכת משומנת היטב של מכירת מזכרות כולל תצלום אולפן המצועצע על רקע הבניין.
צמוד לכל אטרקציה קיימת חנות מזכרות ותמיד היציאה מהאטרקציה היא לכיוונה כך שאין לך ברירה אלא באופן מיידי לשלוף את הארנק ולרכוש משהו. תרבות הצרכנות המוגברת היה השיעור הראשון שלנו באמריקה. יש הכל ורק תקנה בכוחו הממכר של הדולר– כך גם תוכיח לכל העולם שבאמת היית שם.
שיעור שני – אחרי כל בילוי צריך לאכל. דיינר סיני מהיר, ענק וססגוני על השדירה השביעית פתר לנו את הבעיה. היה לא רע אם כי לא כל כך בטעמים הרגילים שלנו. הילדים נדהמו מהשירות המהיר ומכמות העצומה של האנשים שהדיינר איכלס בתוכו ליד שולחנות קטנים. האוכל כמובן הוגש בצלחות נייר/פלסטיק וכל סועד הקפיד לזרוק את שאריותיו לפח כך שהכיסא שנותר עדיין חם לסועד הבא היה צמוד לשולחן נקי למדי. הכל תקתק כמו שצריך והתורים נעלמו די מהר.
שיעור שלישי – נסיעה ברכבת התחתית. פתרון תחבורתי אדיר שקולט ופולט מאות אנשים בדקה ומצליח להעביר כמויות אוכלוסיה בתוך מקסימום חצי שעה לכל פינה בעיר הענקית הזאת. הטיפוסים בסבוואי שמפארים כל סיפור מסע טוב בניו יורק לא בלטו בתחנות- יחד עם זאת שהיה מאוד קר ומושלג בעיר, התחנות לא היו ממש עמוסות בהומלסים מפחידים – שמעתי שלאחרונה העירייה נוטה לטפל בתופעות האלה יותר מאשר אי פעם.
השיטוט בעיר הביא אותנו בסופו של דבר לקראת הערב אל כיכר טיימס המוארת, הזוהרת, המדהימה . הילדים גילו את ההלם של האור בבת אחת כאשר עלו מתוך הסבוואי ונותרו במשך דקות פעורי פה.
זאת היתה הנקודה שבה העיר כבשה את הלבבות.
הם התאהבו. וגם אני.
אמפייר סטייט בילדינג
רחובות העיר
ככר טיימס
בבלוג זה
בכל הבלוגים
