ביל, הריינג'ר, מתח את רגלו השמאלית והניח אותה על הדום שהיה זרוק מתחת לשולחן. הרגל דאבה, והוא נאלץ למותחה כדי לשחרר את הצלקת המצטמררת כאשר רוח היתה חודרת למקום מושבו.
כבר שעתיים תמימות הוא יושב בבודקה הכניסה לשמורה של קייפ האטארס ואין נפש חיה. מוקדם מדי פתחו את האתר,-חשב- עוד לא העונה, עדיין קר ולא מגיעים תיירים. בעוד חודש יהיה כאן ממש צפוף, אבל עכשיו, אם מגיע מישהו פעם בשעה זה גם טוב. מרחוק, בפניה מהגשר הארוך המקשר בין האיים נראתה מכונית ואן. ביל שם לב אליה כבר ממרחק, בלט צבעה האדום על רקע הגשר הלבן הבוהק, מה גם שהיתה המכונית היחידה שעברה עליו ופנתה אל השביל לכיוון השמורה. שאר המכוניות בדרך כלל המשיכו ישר לכיוון קיטי הואקס . שם היו יותר פעילויות, אחרי הכל - המוזיאון של האחים רייט והמטוס הראשון שעלה לשמים נמצא כאן.
גבר, גדול מימדים וגבוה קפץ מתוך המכונית ואחריו, נלחמת ברוח, מנסה לקפל את המפה שאחזה, ירדה אישה ופנתה לכיוון המבנה.
-" היי!", בירכה בלבביות," נראה לי שטעינו אבל אני לא בטוחה, נסענו בגשר העצום ההוא שהוביל אותנו ליבשת. אנחנו רוצים להגיע אל השמורה ואל המעבורת לאוקרקוק."
-" הגעתם למקום הנכון. מכאן דרך הכביש המשתרך לאורך 80 מייל בתוך השמורה ניתן להגיע אל המעבורת שתיקח אתכם אל האי ואל הכפר אוקרקוק. משם יש מעבורת שמובילה אל סידר ביבשת."
-" 80 מייל זה נורא רחוק. האם יש בתי מלון שם? "
"כן זו שמורה גדולה, הגדולה מבין האיים כאן בצפון קרוליינה. אתם לא תצטערו – אם יהיה לכם מזל תוכלו לראות לא רק את הכמות והמגוון העצום של הציפורים שמקננות ועוברות כאן אלא גם כמה מבעלי חיים ימיים. אני גם ממליץ לבקר במגדלור העתיק שלנו. וכן יש 26 בתי מלון באי, אני רק מקווה שכבר חלק מהם פתוחים. עונת התיירות שם מתחילה רק בעוד חודש. "
שמח להזדמנות לשיחה , מיקד ביל את מבטו בגבר הגבוה שסקר את העלונים המונחים לאורך הקיר.
-" מאיפה אתם?" שאל לאחר שלא הצליח לזהות את צליל השפה שהשנים דיברו ביניהם.
"ישראל" אורו עיניו "ישראל הארץ של העם הנבחר".
מופתעים מעט מהמונח הדתי הביטו בני הזוג אל האיש חבוש כובע רחב שוליים ששפם לבן מאתר את פניו וחייכו.
–"מבלי לפגוע ברגשותיכם, אם אין לכם התנגדות, הייתי רוצה לשאול אתכם משהו?"
" כן אין בעיה" הסכימו.
-"איך זה שם אצלכם בישראל?.
- "בסדר"- אמרו," אנחנו בחופשה ,לא כל כך מעודכנים. קרה משהו?- שאלה האישה בדאגה ,-לא שמענו.
-"לא, לא משהו, בכלל אני שואל".
אהה זה – כן בטח, פוחדים מהפצצה האיראנית אבל מה אפשר לעשות אנחנו מקווים שאתם ידידנו האמריקאים תצילו את המצב ותעזרו.
" זה לא נכון,"-אמר בהחלטיות - יש לכם אלוהים, תמיד הצלחתם לצאת מהצרות כי אלוהים שומר עליכם."
היה קצת קשה להיתווכח עם קביעה כל כך מוחצת. "בכל זאת אני רוצה לשאול – מה אתם חושבים למשל על מעורבות ארה"ב בעירק?"
-" אתם צריכים לצאת משם"- קבע הגבר באותה החלטיות כמו קודמו בעניין האלוהים. "האלוהים שלי לא ממש עוזר לכם וחוץ מזה אתם מקריבים חיילים שלא מבינים איך המנטליות העירקית עובדת. להשריש דמוקרטיה במקום כזה זו עבודה כמעט בלתי אפשרית. צריך קודם כל לחנך וזה סיפור של דורות. האיסלם חזק והוא ינצח. צאו משם.!!"
-"אני מסכים עם כל מילה!!!" הצטרף ביל לנאום –" אני נלחמתי במלחמת קוריאה ומה יצא לי מזה – צלקת מכוערת על רגלי השמאלית שמציקה לי עד היום ואני כבר בן 75 . אני לא אתן לנכד שלי להיתגייס. שיבוא לפה ויהיה ריינג'ר כמוני. הרבה יותר בריא!!!!"
." הם תמיד כל כך מתרגשים כאשר מדברים על פוליטיקה או על אלוהים" חשבה האישה וציירה את הדרך שיש לנסוע בתוך שמורה על גבי אחת המפות שהריינג'ר המתלהב נתן.
הטיול בשמורה היה נהדר. משמאל הדרך, האוקינוס, חופים זהובים חלקים מאופק עד אופק , ללא כל סימן לבני אדם. חוף לבן ,נקי ובתולי שנתן הרגשה מאוד ראשונית. הם צעדו על החוף , אספו צדפים שחורות, ענקיות ומאוד נהנו מהתחושה של החול הקר בין האצבעות. למים לא העיזו להיכנס. היה קר ומי האוקיינוס קרים גם יותר. האיזור מימין לדרך זרוע במיפרצונים חבויים בקני סוף שביניהם מסתתרים סוגים כל כך רבים של ציפורים, שקנאים, שחפים, קורמורנים, חסידות, ברווזים שונים, אווזי פרא ועוד רבים. "חבל שלא לקחנו מגדיר" הצטערה האישה- אבל האמריקאים מסודרים ולכן ליד כניסה למפרצון עמד לוח גדול שכלל את המתאר של האיזור כולל בעלי החיים המצויים בו. מעל אחד הגישרונים הציץ צב מים ענק שעלה על קרש כדי להתחמם בקרני השמש של אחה"צ. במקום אחר שרץ אליגטור קטן קפוא ללא תזוזה, נראה כמו חתיכת עץ תמימה השטה בין קני הסוף. חתיכת גזע שבשניות יכולה להיות קטלנית.
לקראת הערב, מכונית הוואן הגיעה למעבורת שיוצאת כל שעה עגולה לאי אוקרקוק. בשעת בין הערביים, בסביבות השעה שש, מקום הישוב שעברו בדרך כבר נכנס לנמנום וכל החנויות היו סגורות, אפילו החנויות של תחנות הדלק. ברגע אחרון הספיקו לתדלק בתחנה שעמדה להיסגר וגם כך סבלנותו של המתדלק הייתה קצרה. רוב הבתים בכפר היו ריקים, בתי רפאים ממש. מישהו מהממתינים למעבורת אמר שבעוד חודש לא נכיר את המקום – עד כמה שורץ ועירני הוא יהיה. כעת האיזור עדיין בסוף נמנום החורף שלו. בשעה 8 , עלה הוואן עם עוד רכבים ספורים על המעבורת וכעבור 45 דקות ירד באוקרקוק. היה כבר חשוך. לחפש בית מלון באי, בכפר רפאים היתה משימה לא פשוטה. היה לילה ללא ירח חשוך במיוחד, פנסי הרחוב שהאירו מבין הבתים המועטים, היו חיוורים. נוסעי הוואן עברו מפנס לפנס עד שנמצא מוטל, שהפקידה עמדה לנעול את דלתותיו. ברגע האחרון נמצא חדר לינה. זה היה מוטל פשוט, ישן, שחדריו מתפרסים בקומה אחת לרוחב ונראה ממש כמו בסרטים. דלת החדר הזכירה דלת מיטבח בדירות על אופנת שנות ה 60 – החלק העליון היה חלון זכוכית אטומה והחלק התחתון מעץ, צבוע בלבן ולא אמין במיוחד. מפתח גדול, מתכתי ולא מתוחכם פתח את החדר הזה אבל באותה קלות יכל לפתוח כל חדר אחר בשורה. החדר היה קטן אך נקי ונח וזה מה שהם היו צריכים כעת. אפילו המקלחת היתה סבירה. יחד עם זאת, היה די מפחיד. הזכיר את המוטלים של סרטי הי'צקוק.
הם נכנסו לחדר ויצאו משם רק למחרת ב 6 בבוקר כדי להספיק למעבורת שתקח אותם מהאי אל היבשת.
יום חדש בצפון קרוליינה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
