שקית ניילון אדומה,גדולה, נפוחה ומלאה בניירת הייתה זרוקה מתחת לשולחן לצד הכיסא בחדר. מכה בזרת של הרגל, שהייתה מלווה בקריאות אימה הסבו את תשומת ליבה של אירית אל השקית האשמה." מי השאיר את החבילה הזאת במקום הזה?" זעקה ובהינף יד הרימה אותה מהרצפה ופיזרה את תכנה על המיטה. קלסרים, נילוניות, חלקי מחברת, דפים, חוברות וספר אחד התפזרו לכל עבר. אירית הרימה את הספר, ניגבה את האבק מכריכתו:"יהודי ברית המועצות במעבר כרך (4) 19 " בעריכת לודמילה דימרסקי ציגלמן – "וואלה מה זה עושה פה?".
בעמוד הפתיחה הייתה הקדמה שהחזירה אותה הרחק לשנות השבעים והשמונים, כאשר הייתה צעירה חדורת אידיאולוגיה ולוחמנית למען החופש. בהקדמה לספר צוין: "הקובץ הוא ספר היובל המוקדש לציון מלאות שמונים שנה לדוד פריטל – המייסד והעורך הראשון של 'פרסומים על יהדות ברית המועצות'."
דוד פריטל היה המורה הרוחני שלה אז, כאשר הסתובבה בקבוצה עם אנשים הזויים, לבושים בג'ינס זרוק וחולצות טריקו, מטפחות קשורות סביב הצוואר,גיטרה תלויה על הגב, ושלטים . צעירים עם עיניים בורקות , מלאי התלהבות, שכל מה שעניין אותם היה להיאבק למען שחרורם של מסורבי העלייה ולהילחם בשלטון הרשע של ברית המועצות . אז, ביחד עם האנשים של דוד פריטל תיעדו את גורלם של יהודי ברית המועצות לשעבר, את מאבקם למען פתיחת השערים הנעולים, את התעוררותם הלאומית והתרבותית, בשנות התשעים תיעדו את ייסורי קליטתם במדינת ישראל.
כתבו מכתבים, שלחו עצומות, ארגנו הפגנות ועבדו על הוצאת קבצים מתועדים של פעילותם שלהם ופעילותם של אחרים למענם.
"הייתי צעירה ונאיבית" חשבה אירית בצער מה. כבר 18 שנה אין לה כל קשר עם הקבוצה הזאת, לאחרונה כאשר שמעה על מותו יורי שטרן חלפו בזיכרונותיה כמה חוויות מאותה תקופה, אפילו חשבה להגיע לשבעה ,לניחום אבלים, אבל שיגרת החיים מנעה ממנה את התזוזה הזאת . גם הרגישה קצת לא נוח להופיע פתאום אחרי כל כך הרבה שנים בלי קשר.
מה עם דוד פריטל חשבה – אם בשנת 2000 יצא קובץ ליום הולדתו השמונים? איפה הוא עכשיו? ב 2007 ? חיפוש מהיר בגוגל גילה שדוד פריטל ניפטר ונקבר בקיבוצו, מעלה החמישה ב 3.3.06 – לפני שנה וקצת.
חבל, אם הייתה מוצאת את הספר הזה לפני שנה אולי בכל זאת הייתה מנצלת הזדמנות להתקשר אליו כדי להודות לו על השנים שבהן היה האדם שהכניס בה רוח, כוח והתלהבות לרעיון, לאידיאולוגיה .
לפני כחודש כאשר במקרה עברה ברחוב שאול המלך בתל אביב וראתה את הצעירים עם הדגלים האדומים, חשבה שבכל זאת יש עוד אידיולוגיות בעולם ויש צעירים מתלהבים ולא הכול כל כך בור וחסר רוח. בשמחה הייתה מצטרפת לאיזו הפגנה נגד השלטון, אבל היא לא עשתה זאת כי, היא כל כך עייפה, כל כך שחוקה והשגרה מחקה לה את האור.
ככה כנראה נראית המדינה כיום, כמו שהיא מרגישה עייפה ומאוכזבת ובלי ברק בעיניים.
הערה:
חייבת לציין את עבודתו החשובה של דוד פריטל ואני מצרפת את ביקורתם של משה ליסק ושמואל שניצר לכרכים האחרונים. פועלו הרב של דוד פריטל בתחום כוללת גם עבודת תיעוד היסטוריוגרפית דוקומנטארית השואבת את מקורותיה, בין היתר ,מהמעקב הצמוד בעיתונות הרוסית שהיה חלק מהעבודה במרכז לחקר ולתיעוד יהדות מזרח אירופה באוניברסיטה העברית בירושלים.
העבודה בעלת 19 כרכים המשתרעת על פני 20 שנים מחולקת ל 3 כותרים עיקריים:
האינטליגנציה היהודית בברית המועצות, יהודי ברית המועצות – עליה ומאבק ויהודי ברית המועצות במעבר:
"הבמה היחידה כמעט בעברית, שיש בה נוכחות בולטת לפובליציסטים, לסופרים, למשוררים ולאמנים מקרב העולים היא קובצי "יהודי ברית-המועצות במעבר". מבחינה זו, הקבצים שראו אור עד כה הם מקור חיוני שבאמצעותו יכולים קוראי העברית להבין את המתרחש בהווה הן בקרב הקהילות היהודיות במדינות חבר העמים הן בכל הנוגע לתהליכי הקליטה בישראל. זהו צוהר ייחודי, שכן רוב הציבור המתעניין בסוגיה זו אינו מסוגל לעיין במגוון העצום של כתבי העת, עיתונות יומית ויצירות ספרות הרואים אור בישראל בשפה הרוסית.' - משה ליסק
" עשרים שנה מתעד דוד פריטל את גורלם של יהודי ברית המועצות לשעבר, את מאבקם למען פתיחת השערים הנעולים, את התעוררותם הלאומית והתרבותית, ואת ייסורי קליטתם במדינת ישראל. דומה ששום עלייה לא זכתה במעקב צמוד כזה ובשיקוף אובייקטיבי כה נאמן של מגמותיה הקובץ בעריכת פריטל שינה את שמו כמה פעמים. מה שלא השתנה בעשרים השנים שחלפו זו הרמה הרצינית של הפרסום. ערכו ההיסטורי כבר ברור, והוא כבש לו מקום בשורות הראשונות של הספרות הציונית.'" שמואל שניצר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
