היום אני בת שנה.
בדיוק ב-18 ליוני 2006 אזרתי אומץ והתחלתי לכתוב, ככה לגמרי לבד, לגמרי מתוך הבטן.
שנים עברו עד שהעזתי. אמנם תמיד הייתי זו שבמקומות העבודה כתבה את הברכות ואת הנאומים המטופשים בכל מיני ארועים קטנים. אבל ממש לכתוב, ממש להיכנס לתוך העומק הריגשי שהכתיבה נותנת - זה לא .
לפני שנה נולדתי. פואטי להכתוב "נולדתי" כי הרי באמת לא השתנה הרבה באישיות ולא במהות ולא בארועים .לא הפכתי להיות אדם חדש, אחר מהיום הזה.
נכון חלקית. הפכתי לאדם משוחרר יותר. מצאתי במה ואפשרות ביטוי לכל כך הרבה כאבים שאספתי במשך השנים. כאבים נפשיים, דברים שהפריעו ולא העזתי לעולם לדבר עליהם וגם, וזו ההנאה שבדבר, העזתי להיכנס לתוך נפשותיהם של כל מיני אנשים שעברו את חיי ולנסות לראות את החיים דרך עיניים אחרות, דרך רגשות שלהם, דרך אהבות, שנאות, חרדות ושמחות, הפתעות וניחומים. דרך העיניים שלהם ניסיתי להעביר גם את התחושות שלי, לכתוב על נקודות רגישות, כואבות אצלי.
האנונימיות עזרה לי מאוד. יכולתי להיחשף מבלי שרוב הקוראים ידעו במי מדובר. מהיותי טיפוס סופג, מסוגר וחסום לפתיחה של הכאבים האמיתיים - האנונימיות שחררה אותי ויכולתי לתת דרור (לא יותר מדי עדיין) למה שיש לי בפנים.
הרבה דמויות שכתבתי עליהם שזורות בתוך סיטואציות דמיוניות, הם שונים ממה שהם באמת, בחיים האמיתיים , אבל יש בכל אחת משהו ממני. אני חושבת שכל כותב מכניס משהו מעצמו - לא ניתן לוותר על זה וקשה להתנתק לחלוטין מעצמך. הטובים באמת מצליחים.
יש לי עוד הרבה מה ללמוד . אני שמחה שהתחלתי.
בלוגולדת שמח לי - ותודה על 3017 כניסות נכון לשעה זו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
