"תמיד זו אותה בעיה. אתה ניצב מול המראה הוירטואלית שלך ותוהה איך ניתן להגדיר את מה שאתה מרגיש עכשיו. האם זו הרגשה של צבע, נגיד כחול. איך מרגיש כחול? האם זו הרגשה של טעם, נגיד חמוץ- כולם יודעים איך מרגיש חמוץ אבל זה מורגש בלשון ולא בתוך הבטן. חוץ מזה אני אוהב לימון כך שחמוץ לא מהווה אופציה ניטרלית. אני מרים את האצבע המורא שלי ונועץ בעדינות באיזור שמתחת לסרעפת. הרגשת קבס שחשתי קודם עלתה בבת אחת אל תחתית הגרון. אוף, אני שונא להקיא. אני לא אקיא עכשיו, אני אקח חתיכת לימון ואמצוץ עד שהתהפוכה הזו בבטן תעבור לי. זו היתה התרופה של אמא - נגד מיני מיחושים ומחלות. לימון זה טוב לנזלת, לכאבי גרון, למצב רוח ולתה. הכי טוב בתה. "
אחת ההנאות הגדולות של איתי היתה לעקוב אחר קוי מחשבה אקרעיים שהיו לפתע נוחתים בקצה מוחו וממשיכים בטיול, בעצמם, כאילו שאינם קשורים אליו בכלל. מחשבה עצמאית מטיילת, בוהה, נזכרת, חומקת, מצחיקה וגם מעצבנת. הטריפ הזה יכל להעסיק אותו במשך שעות. הוא ידע שהוא יכול להגיע למחוזות רחוקים ומפתיעים , עם שינוים בלתי שגרתיים בדרך. תמיד היה מעניין.
"אני - חשב- איתי-" איהיה מנתח מח כשאיהיה גדול או אולי פסיכולוג. "
"מעניין "-אמר-" מעניין מה יקרה לטריפים במח שלי אם אני אצרף לטיול בנבכי המח גם איזה באנג נחמד, או אולי אתפרע על שורה. או שתיים. שתיים יותר טוב." משך באפו, כדי להיזכר בדגדוג הנעים שהשורה הותירה .
דלת החדר ניפתחה לחריץ צר שמתוכו הציץ ראשה של אמו. "בוקר טוב איתי - שוב יושב וחולם. השעה 3 בצהרים, איתי, ישנת 14 שעות רצוף, הגיע הזמן לקום. מה יהיה איתך , איתי, כבר כמעט בן 30 ועדיין העולם שלך כל כך מבולגן." היא תמיד נהגה להדגיש את שמו מספר פעמים כאשר מצבו לא היה לרוחה. כמו היום. כמו כמעט כל יום מאז שחזר הביתה.
סטירת לחי שלא ציפה לה החזירה אותו למציאות הלא כל כך זוהרת. לפני חודשיים ניפרד מרינת אחרי שלא הסכים לקחת על עצמו אחריות של חתונה וחזר הביתה לאמא. את מה שהוא מרוויח כתכניתן בינוני, זוטר בחברה לגמרי לא יציבה . הוא מנסה לחסוך קצת. רוצה לנסוע לאוסטרליה. אולי שם המזל יאיר לו פנים. לו רק היה קצת יותר אסרטיבי, החלטי, אולי היה מצליח יותר. אולי, לא בטוח. מה שהוא עדיין מאוד אוהב זה לחלום, ולגמרי לא איכפת לו מקידומים. להיות סתם בן אדם בינוני זה לא נשמע לו פתרון כל כך נורא. רק אלה שמסביבו חושבים אחרת.
האם אפשר להיתחתן ולהישאר בינוני? לא כל כך . צריך בית, משכנתא, ילדים, הוצאות ,בית גדול יותר ואז רינת החמודה תיהפך מהר מאוד מבחורונת קוקטית וחמודה לנקבה קנטרנית וקטנונית, שמנה ודוחה שתבלה את ימיה בגזירת קופונים למבצעי הנחות שונים כי בעלה הבינוני לעולם לא ירוויח את המשכורת האגדית שהיא היתה רוצה לבזבז.
המציאות הזאת לא נראתה לו נעימה במיוחד. אז מה? לא עדיף לחלום וללכת שבי אחרי המחשבה האקרעית שלך. אולי פעם אחת היא תעלה על משהו ממש חשוב והוא ימציא את הגלגל מחדש.
חיוך חמצמץ ניפרש על פרצופו של איתי. הבחילה עדיין היתה מורגשת, תוצאה של יין זול ובירה שדחף אתמול בפאב.
אולי אני בכל זאת אצלצל לרינת, אתנצל, אתחנף - אולי תסלח, קצת נשיקות, ליטופים ואולי איזה זיון ישפרו את המצב. אולי, גם הזיון שהציע היה בינוני. בכל זאת שוב זה קורה, מחשבה רודפת מחשבה. עכשיו הוא כבר מפשיט את רינת.
"איתי אתה קם!" צעקה ניתקה את חוט המחשבה בדיוק כשהתחיל להיות מעניין. לא סתם אמרו שאמהות מסרסות את הבנים. לא סתם.
איתי התרומם מהמיטה, דחף את רגליו לתוך סנדלי פלסטיק שחורים שהיו זרוקים בצד וירד אל המיטבח.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
