לישון לישון לישון – אני כל כך רוצה לישון, לעצום את העיניים ולשקוע לתוך תהום הנשייה בנחירה אדירה, ללכת לאבדון, לא לדעת, לא לשמוע, לא לראות, לא להרגיש, רק לשקוע עמוק עמוק עמוק.
אבל לא – לא הולך. השד הקטן שהתמקם בדיוק בנקודה בין האוזן לרקה, מגרד את פדחתו ומתכנן כיצד להציק, להבריח את השינה. הוא מתוחכם, השדון הזה, יש לו יכולת מופלאה להפעיל מחשבות, רעות, מציקות. מחשבות כאלה שמתיישבות במרכז המצח ומקננות, ומקוננות –( זה תמיד מגיע עם משהו לבכות עליו), גולשות במעגלים מצדו האחד של המצח אל השני עד שבא לך להכות בהן כמו שמכים יתוש. ניסיתי, המכה כאבה . המחשבה צחקקה בערמומיות והמשיכה עם ההטרדה שלה, קראה מושגים מתחום העבודה, אמרה מילים שנאמרו על ידי הבוס ונותרו ללא מענה, העירה הערות נבזיות על מראה הכרס שהציצה היום מהחולצה והיה מי שהביך במבטו הישיר אליה. שוב ניסיתי להכות , פיספסתי, היא ברחה ברגע האחרון וחבורה זעירה בצבע סגלגל החלה להפציע בצדו השמאלי של המצח.
" את לא מבינה,"- היא אומרת לי-, "ככל שתרדפי אחרי כך אני אגיב חזק יותר ואזכיר לך בדיוק את אותם הדברים שאת מסרבת לחשוב עליהם, למשל זוכרת מה אמרה לך הנבלה משולחן לידך במשרד, זוכרת איך התעלמה ממך, זוכרת איך הביכה אותך, או שאולי להזכיר לך איך את עושה את כל העבודה השחורה שהבוס שלך צריך לעשות והוא מטייל בעולם במקום לעבוד? וכאשר יש פאשלה על מי צועקים אם לא עליך? או אולי את רוצה שאני אזכיר לך את השיחה שהיתה לך עם הפקידה בבנק כאשר היא העלימה את האמריקן אקספרס שלך?" ועוד ועוד –
"דייייייייי!!!!!" – צרחתי-" תעזבי אותי, אני רוצה לישון."
" לא מותק שלי!"- היא שוב בשלה- ," שינה טובה צריך להרוויח"
" איך?" אני שואלת.
" אההמממם – המהמה המחשבה הזדונית-" לא יודעת, - אני יודעת רק להטריד את מנוחתך. תנסי אולי תה צמחים? שמעתי שזה עוזר".
"תה צמחים?, בטח! – נראה לך שאני אקום מהמיטה, אלך למיטבח, ארתיח מים, אכין תה, אחכה שיתקרר ואז אשתה – ממש לא".
בכל זאת צריך לעשות משהו.
חיכיתי עוד קצת. השדונה התנדנדה על השערה שליד הרקה וחיכתה. לא אמרתי כלום.
פתאום נטע, בתי הקטנה הופיעה בחדר.
"למה את לא ישנה נטע'לה?" שאלתי בעיניים טרוטות.
" אני לא עייפה, ישנתי בצהרים" היא צייצה.
"למה את לא ישנה?"
"אני לא מצליחה להירדם, מוטרדת".
" אולי"-, אומרת נטע-," אולי תעשי עלטת הכרה, כמו שהארי פוטר עשה, זוכרת?"
מה? התפלאתי – "מה זאת אומרת?"
"נו,- ענתה בחוסר סבלנות, "את לא זוכרת איך בספר החמישי סנייפ לימד את הארי לרוקן את המח מהמחשבות כדי שאת-יודעת-מי- לא יחדור למח שלו?"
"אהה"- עניתי בטון מלא הבנה מבלי לדעת לחלוטין על מה היא מדברת.
"את צריכה" – היא אומרת לי וערשת פניה עוצבה מייד בהבעה מלומדה –" את צריכה לנשום עמוק, להקשיב לקצב הנשימות שלך ולהיתרכז רק בהן. כך המחשבות האחרות לא יפריעו ולא יציקו לך כי את פשוט לא תחשבי עליהן. תחשבי רק על הנשימות."
"טוב", אמרתי – "מה כבר יכול להיות, ננסה."
השדונה שהייתה תלויה על השערה השמאלית ליד הרקה נעה בחוסר נוחות.
"יש בזה משהו"- חשבתי ומיקדתי את כל כולי לתוך ההקשבה.
הקשבתי לנשימות ולנשיפות אחת שתים שלוש....................
בוקר טוב אמא!!!!!!!!השעון שלך מצלצל כמו מטורף, כולם כבר התעוררו חוץ ממך.
ואללה – עבד!!!! מצמצתי וצמצמתי את עיני מפאת האור הבהיר של הבוקר שחדר דרך התריס - מכל מלמדי השכלתי, וגם מהארי פוטר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
