bat47

שלוש עוגיות דבש וכוס קפה, רחש מן הטלויזיה נשמע במרחק קטן בקצה החדר, ממלמל משהו, אפילו קצת מצחיק. מבט חטוף על המירקע גילה שמדובר בחבובות.

"אהה," חייכה , -"האם יש עוד מישהו שרואה את הדבר המגוחך הזה? בטח לא רק אני נזכרת במבקרים הציניקנים מהמירפסת האדומה באולם,  כל פעם מחדש כאשר  לונדון וקירשנבאום מופיעים על המסך בערוץ 10 ."

נר שמיני של חנוכה ואין נפש חיה בבית מלבדה. זו פעם ראשונה. תמיד בחנוכה המולת ילדים, חגיגות וסופגניות, נרות ושירים, צחוק ושמחה. והיום שקט. יותר מדי שקט.

אתמול היתה הופעת האיחוד של לד זפלין בלונדון. "הנה"-חשבה-" זו הזדמנות שלי סוף סוף לשמוע את הרעש הרוקיסטי הזה בקולי קולות מבלי שיחטפו לי את הבכורה על המוסיקה בבית." בתוך שניות הכינה פלייליסט מתוך אתר המוסיקה שבתה איתרה ומצאה את כל הגדולים של הלהקה האהובה. "על מדרגות גן העדן" התנגן בניחותא והעלה עמו זכרונות נעימים מימי הפורקן באוניברסיטה, אבל אחר כך , רוק חזק ועקשני, כבר לא ערב לאזנה והנמיכה את הווליום. לא מתאים כל כך. "חנוכיה לי יש בוערת בה האש..." נשמע יותר טוב.

נר שמיני של חנוכה, חנוכיה מלאה, שלמה ומוארת ואין עם מי לחלוק. בשנה שעברה , בימים ההם ,בזמן הזה, טיילו במאה שערים בירושלים והתענגו על אורן של החנווכיות הבוערות מתוך חלונות הבתים ועל המיפתנים ברחוב. היה יפה וקר. אחר כך התחממו ליד מאפיה בעת לעיסת סופגניות טריות וסיימו את הערב בלגימת שוקו חם אצל חברים.

כל כך הרבה פעמים שיוותה לקצת שקט, קצת להיות עם עצמה, לעשות ממש מה שבא, לשמוע את המוסיקה שלה, ללכת זרוקה עם שלורקס קרועים וטרנינג ולא לעשות חשבון. והנה כאשר זה בא - זה לא היה זה. השלורקס ממש מכוערים, ואת הטרנינג הישן קיפלה וזרקה לתוך ערימה של בגדים שבתה ביקשה לאגור בצד עבור פליטי דארפור.

שאלת הלבד עלתה מספר פעמים לאחרונה, בעצם מאז שהבת הגדולה התגייסה ושובצה לשרת בבסיס רחוק מהבית, עם יציאות של חמשוש אחת לשבועיים, הבת הקטנה התמכרה באופן מוחלט לנוער העובד וכעת, את זמן השביתה מלימודים מעבירה לטובת הגרעין וההכנה לקראת שנת שירות . היא מבלה את זמנה בין פעילויות בגרעין לבין סמינרים ולא רואים אותה בבית. והבן, גם הוא, עם החברה. שלושה ילדים ילדנו והבית ריק.

התבוננות בראי של עצמך בזמן כזה אינה מקילה על ההתמודדות. נשארת עם עצמך ואת זה צריך לקבל כי מעצמך בסופו של יום לא ניתן לברוח. זה הזמן לעשות למען עצמך!!!!!!!!

קריאה מעודדת מעין כמוה מזמן לא נשמעה בין קירות הבית הזה. אז זהו שלא לזמן רב.

אמא - הגעתי, בואו נדליק נר שמיני , אמא -יש אוכל? אמא - כיבסת לי את המדים? אמא- אני צריכה כסף לטיול.

הכל חזר על מקומו - למחרת.

קדימה הפועל לעבודה ובישביל עצמך - תחשבי בפעם אחרת כאשר באמת כולם יעזבו.

הערה:

מה שנכון במצב הנ"ל - נובע מתוך שאלת המינון - כלומר, להיות עם המישפחה זה כיף אבל צריך לפעמים להיות לבד.

להיות לבד זה כיף - אבל לא להרבה זמן אחרת זה מדכא.

יש שמונה נרות חנוכה - צריך להדליק כל יום. וטוב שלא יותר כי כבר ממש נמאס מהסופגניות.