My Irritating Life
|
| 10/2007
Honey and Clover
נזכרתי בבלוג שלי ונכנסתי אליו מיד (אחרי 8 פעמים שעשיתי ריסט בגלל המחשב החרא הזה); אבל לשמחתי הוא לא נסגר. אני לא כותבת בו בכלל אבל אני עדיין רוצה שהוא ישאר. חשבתי שאולי אני אעשה את הפוסט הזה כשאלה על נושא חשוב שחשבתי עליו לפני יומיים אחרי שראיתי בוסטון ליגל ; אבל אני די מתלבטת. לא שמישהו היה נכנס לפה בכלל, אבל בגלל הכותרת שחשבתי לשים אני חושבת שזה כן היה מושך אנשים להיכנס, אפילו סתם כדי לרפרף (למרות שכשהם היו רואים את אותו הפוסט שהתכוונתי לכתוב הם לא היו סתם מרפרפים אלא באמת קוראים).
ועכשיו נושא אחר. למה כל פעם אחרי שאני רואה Honey and Clover אני מתחילה לחשוב יותר על מהות החיים ומה באמת אעשה כשאהיה גדולה. כל היום אני מברברת על זה שאני לא אלך לאוניברסיטה כי אני טיפשה מדי. כי ברצינות, שום נושא לא יתאים לי כי כולם סובבים את אותו משפט "אצטרך להשקיע קשה מאחר ומדובר על תואר, על המקצוע שאעסוק בו למשך כל חיי (לאו דווקא)"
אצטרך להשקיע. אני עצלנית מדי, אין לי כוח לכל החרא הזה כי לימודים לא שווים כלום. אני אמיתית. סיטואציה: מישהי שאני מכירה קיבלה 70 ומשהו במבחן. השלב הבא: היא בוכה בהיסטריה וכולם מנסים לעודד אותה ואומרים לה "לא נורא, זה מצויין! זה מצויין!"
הם לא באמת מתכוונים לזה. אם אני הייתי אומרת את זה, אם אני זו שהייתה מנחמת אותם, זה היה באמת אמיתי. וזו הסיבה- עוד סיטואציה: אני מקבלת 70 ומשהו/ 70/ 60 ומשהו/ 60 במחבחן. השלב הבא: אני שמחה וחיוך אמיתי עולה על פניי. לא חיוך מזוייף שאני נותנת לאנשים כדי שירגישו טוב עם עצמם לאחר שהם מצפים ממני לעשות את זה ולהסכים איתם (כמובן שאחר כך הם יזלזלו בי). חיוך אמיתי. כי אני מרוצה מזה. כי לא באמת אכפת לי. העיקר שאני לא אקבל נכשלים מלא פעמים ואז יהיה להם תירוץ להשאיר אותי כיתה. לא ולא! אני לא מבזבזת עוד שנה על מקום דוחה שנראה ומריח כמו חרא. גועל נפש.
כל יום בכל דקה אני מרגישה אבודה כי אני מנסה להבין את עצמי, את הסביבה הדוחה הזו שנמצאת ממש ס"מ לידי- ולא מדובר על המקום, אלא על האנשים עצמם- וכי אני מוצאת קצה חוט קטן מאוד שיכול אולי להראות לי את האבנים הראשונות שמונחות על הדרך. אבל, אחרי שאני רואה את הסדרה הזו אני מרגישה יותר אבודה. אני שוב לא מוצאת את הדרך שלי וזה לא מטאפורי בכלל, אני באמת מתכוונת לזה, אני באמת לא יודעת מה לעשות, בנוגע לכל דבר, לכל נושא. אני אוהבת את הסדרה הזו. היא גורמת לי לחשוב עוד יותר ממה שאני עושה בדרך כלל.
עריכה: אני מעדכנת עכשיו את רשימת ה-music שלי. מה לעזאזל כל הלהקות האלו עושות?!!! אני מגעילה את עצמי. כל להקה שיש לי בתיקייה של המוסיקה שיש לי שיר אחד שלה, הכנסתי אותה לרשימה של הלהקות האהובות עליי, מה עבר עליי באותו רגע?!
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
