קצת קשה לכתוב פה עכשיו את כל הדברים שרצו לי בראש במשך השבוע באוטובוסים...
אני לא מסוגלת להתמודד עם זה עכשיו כבר אין לי כוח כל המרחק הזה ואמא שלי ולהיות בסדר עם כולם ועכשיו גם את מאכזבת אותי אני עייפה ואין לי עוד חיוכים.
איך לתאר בקובץ מילים קובץ רגשות גדולים.
תראי המכתב הזה הוא לך,לך ורק לך. מה אני בשבילך? מה אני יהיה בשבילך? מה הייתי בשבילך?
אני מסתובבת הרבה חושבת בזמן האחרון.
תהפכי את המצב...אני יושבת שם עוד מלאת ציפיות שאת יודעת עליהן קמה משינה ורואה את מה שראיתי,
כשיצאתם הלב שלי התכווץ.
בחיים לא התאכזבתי ממך אף פעם לא עיניין אותי אם את לא יוצאת כל השבוע מהבית ומעדיפה לשבת בבית לראות סרט או להיות עם ניר טוב עם ניר אולי קצת לפעמים שחכת אותנו קצת,לא הפואנטה, אף פעם לא כעסתי אם את לא תלמידה מצטיינת או בגלל סדר העדיפויות המעפן שלך או כי אף אחד לא מעניין אותך, קיבלתי אותך, את חברה שלי ואם הייתי רוצה לשנות אותך הייתי בוחרת לי חברה אחרת ועוזבת אותך מההתחלה.
למדתי לא להתעצבן כשאת מאחרת ועל זה שאי אפשר לסמוך עלייך ובכל זאת,כמה חוויות את רוב החוויות הכי יפות שלי עברתי איתך.
והינה מתחילות הדמעות שלי שקולטות שאת אחותי 3 שנים בטוב ברע והרבה ברע.
לא יודעת מי, ולמה חושבים שאני כמו עבד לרגליים שלך פשוט עד עכשיו לא מצאתי תירוץ טוב מספיק להיפגע ממך באמת אבל הפעם... את עוזבת אותי בשביל הקקה הקטן הזה שאת מכירה חודש?
אני מרגישה שכל פעם שאתם ביחד אני עוד יותר מטומטמת משהייתי מטומטמת באותו הערב פשוט מוציאים אותי ביחד ובצוותא מטומטמת, סתומה.
עליו אני לא מדברת הוא האחרון שעשה ממני סתומה זה לא יקרה יותר הוא גם לא חבר שלי אבל את כן וממך ציפיתי שתשימי גבולות מה את לא רואה שזה לא לעניין??
אמרתי לך "רותם זה מעצבן אותי רותם זה פוגע בי" מה עוד אני צריכה לומר כדי להוציא אותך מהבועונת שלך?
אני יגיד לך את זה כאן ועכשיו כי לא ענית לי להודעה ששלחתי לך אני גם לא יודעת איפה את אבל אני מניחה שאת איתו.
רותם אם קרה ביניכם משהו אני לא מעוניינת לראות את זיו פניך מולי ואם קרה אני יגלה, אם לא אפשר לתקן את זה ולדבר על זה אם כן הפעם זה לא עובר, זה הגבול שלי, אני לא יכולה לסלוח למי שפגע בי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
