אני מחכה להתחלה שלי.

מילה מוזרה,התחלה.

אני מגובשת ומפוזרת כאחד.

נמתחת לכל מיני כיוונים.

הכל בסדר,אפילו בסדר גמור

יש איזשהו ייאוש באוויר,

עם הצבא שמשגע,

והאיש שפתח היאחזות בראשי

אבל,אני אלך לחובשים ואהנה מכל רגע אפשרי

ואני אכיר עוד אנשים,שיעזרו לי להוציא את המתנחל מהראש

שבלי כוונה אפילו גורם לי לאבד את עצמי במחשבות שווא.

חיכיתי להתחלה הזאת שלי כמעט כל חיי,

ועכשיו כשהיא פה אני מוצאת את עצמי אומללה מכל מיני גורמים

במקום להנות כמה שיותר..

זה תלוי בי,אם יהיה לי בסדר,אני היא זו שאחליט.

ובלי נדר אני אתחיל לכתוב פה שוב,כי כבר המון זמן לא כתבתי פה,

רק ציטוטים של שירים וספרים שהגדירו מצוין את הבעיה וחסכו את הפיתרון.

אז קומי.

נ.ב

החל משמונה היום בבוקר,נפתחה למוריה ולליאור התחלה חדשה.

ואני דודה פעם נוספת :C