מיליארד טועים

האמת, לפני ל"ג בעומר, לא רציתי את זה, את המדורות, את העשן, רציתי שזה יגמר, עוד לפני שזה התחיל.

לא היה באלי, ידעתי שהם יעשו שטויות.

אז כן, גיליתי את הדברים הארורים האלו.

והייתי מעדיפה לא לדעת את זה, הם גם ככה לא יתנו לי לעזור להם.

שיהרסו לעצמם את החיים, אם זה מה שגורם להם להיות מאושרים.

לדעתי זה פשוט פתאטי, ילד בן ארבע עשרה יכול לגרום לעצמו להיות מאושר בדרכים אחרות.

אבל מי אני בכלל, ואת מי הדעה שלי מעניינת.

טוב, אין לי כוח לזה יותר, זה עניינם, אני לא מתערבת.

אז ככה, היה בסופו של דבר די טוב.

הייתי מבולבלת, הרגשתי כאילו אני לא שולטת בעצמי.

הייתי מדוכאת.

הרבה דברים דיכאו אותי. (כן אילנית, עוד פעם).

אבל גם הכרתי כמה ילדים, שהיו די נחמדים.

נשארנו עד הבוקר, עבר לי כ"כ מהר.

לא שמתי לב לזמן בכלל.

הרבה דברים העציבו אותי, אבל הצלחתי להנות.

ביום שישי שאלתי את עומרי אם הוא שותה, הוא אמר שלא.

יום אחרי זה, הוא היה שיכור, לא יודעת אם הוא לא עשה את עצמו.

אבל ראיתי שהוא שתה, אידיוט!

הוא דיבר שטויות, והתנהג כמו ילד מפגר.\

הוא צעק עלי ואמר שאם אני לא מדברת איתו, אני זבל.

הוא טען שאני כרית, ושהשם משפחה שלו זה גזר.

ספי אמר לליאור שלא תשתוק כמוני, אז אמרתי שאם הוא ידבר איתי אני לא ישתוק.

אז הוא אמר לי, בואי נדבר על מה שנדבר.

הוא:"על מה נדבר?" אני:"על מה אתה רוצה לדבר?" הוא:"לא יודע" אני:"יופי, הרסת".

חח..

אחרי זה ישבתי לי לנוח על בטנה של דניאל, טליה נכנסה מתחת לבית שחי שלי, ודניאל שמה עליה ראש ואני שמתי על דניאל, כמו איזה משולש כזה, רק שהבטן של דניאל עשתה רעשים שהטרידו אותי.

הבטן מאד כעסה, כנראה על כל ההמבורגרים הנעים שהם הכינו, שד"א היו ממש טעימים.

אחרי זה (משהו כמו אחרי 5 שעות) הם הכניסו הכ-ל למדורה.

את השקיות, את השמיכות, את הספות, את האוכל, את המנגל, את העגלה, את החולצות שלהם.

הם פשוט נכנסו לשוונג כזה.

תפסנו ספא אחת והתיישבנו עליה 5 אנשים. דניאל ותמר למטה, מעליהם טליה ואני ועלינו גל.

דניאל ואני המצאנו שיר, זה מבוסס על "מתי נתנשק" של אביתר בנאי.

זה הולך ככה: "בואי נתאבד, ארצח אותך לנצח, הבאתי לך סכין אקדח וכדורים, בואי נתאבד, היית משהו מיוחד מאד".

נראה לי שזהו, חח..

זה יותר נחמד ששרים את זה.

ולא קוראים, אבל לא משנה.

אחרי זה גם אותנו הם הכריחו לקום (פשוט הפילו אותנו) ושמו את הספא במדורה.

יצא ממנה עשן שחור, זה היה נראה כמו מגרש אימונים של החיזבאללה, מדורות עם עשן שחור, עומרי וזיו רצים כמו יצורים וכולם זורקים עליהם אבנים, הכל נוצות (אני בטוחה שבחיזבאללה יש נוצות), הכל זבל על הריצפה.

מה שלא יהיה, זה לא נראה כמו מדורה של הצופים.

היה עוד המון דברים, אין לי כוח לכתוב עוד.

את הרעיון הכללי בטח הבנתם.

אחרי זה הייתי כ"כ עייפה, והתחלתי ללכת הביתה.

תכננתי לי ללכת בשקט, רק שאלי החליט להרוס לי את התוכניות.

הוא דיבר איתי על הכוויות שלו, ועל זה שהוא רוצה ללכת לבריכה,

ועל זה שהוא בכלל לא עייף.

ואז הוא הבין, איכשהו הוא הצליח, להבין שהוא לא מעניין אותי.

אז הוא הלך להציק להדר ודקל.

אני בטוחה שגם הם לא הצליחו להחזיק מעמד.

באתי הביתה, ומרב שהייתי עייפה, נרדמתי עד שלוש בצהריים.

ואז כל הלילה נרדמתי, בחיים לא הצלחתי לישון כ"כ הרבה, גם ביום וגם בלילה.

אז זהו, בעניין ל"ג בעומר.

\

ולמשהו אחר, סתם כי יצא לי המון לחשוב על זה.

הבנתי, שאני לא אוהבת אותו, אף פעם בעצם לא אהבתי.

הוא ידיד, וזהו.

אני לא מאמינה איך גרמתי לעצמי לחשוב אחרת.

אני טיפשה כ"כ.

ולעוד משהו אחרון.

כנסו לבלוג של אילי, גם כי עיצבתי לה אותו, ואני רוצה לדעת את דעתכם.

וגם סתם כי היא כפרע.

ודג,

אופס, דגה.

דג פמניסטי!

וגם כי אני אוהבת אותה כ"כ,

ולפעמים מרגישה שהיא היחידה שבאמת מבינה אותי בעולם הגדול הזה.

זהו.

סיימתי לחפור, וסיימתם להחפר (זה בעקבות נושא העבר הסביל שאני סובלת בשיעורי אנגלית עם אירנה הנסגדת).

וגם, אם שמתם לב, הפוסט התחיל בצורה מאד פסימית.\,

והצלחתי לשעשע את עצמי.

זה טוב.

נכון?!