מיליארד טועים

אני מרגישה ריקה.

זה לא משהו טוב, ולא רע.

זה פשוט.. ריק.

לא קורה שומדבר, ואני דיי חיה עם עצמי בזמן האחרון.

אני כבר לא מרגישה שייכת לשומקום, רק לעצמי.

אני לא יודעת איך להתייחס לזה.

אני לא מרגישה לבד,

ממש לא.

אוף, אני לא יודעת להסביר את עצמי.

לא משנה.

אילי ביקשה שאני אכתוב פסוט.

שאמרתי לה שאין לי על מה.

אז היא ענתה: "סתם, תכתבי פוסט על אה ודא".

אז זה מה שאני אעשה.

בכפר מרוחק, לפני שנים רבות, צצו שני יצורים מוזרים.

דבר כזה לא נראה מעולם.

הם לא היו בני אדם, וגם לא חייזרים ממאדים.

פשוט.. שני גושים כאלה.

קראו להם,

הא ודא.

הא היה מבין הכל.. הוא היה שואל שאלות. ועונה: "ההאאאאא...".

ודא, הוא היה טיפש.

כל דבר שהיו אומרים לו, הוא היה אומרים "דה, גילית לי את אמריקה".

אבל הוא לא באמת הבין.

יום אחד, הא ודא, טיילו בפארק.

ולפתע הם הבחינו בזלמן וזלדה מתקרבים לעברם..

בהתחלה הם לא זיהו אותם.

אז הא אמר: "האאאאאאא, אני יודע, זה זלמן וזלדה".

ודא ענה בליגלוג: "דהה, טוב שאמרת לי, כי בלעדייך לא הייתי מבין".

אבל לא היה לו שמץ מי אלה בכלל.

המשך יבוא..

שיר, בגירסה ממש ממש ממש מוזרה.

"אני מציע שתיבדק".

חחח :]]