ויש גם שמונה

מסתבר ששפעת זה דבר לא נחמד. ביחוד כשזה מגיע לכמעט 40 חום עם שיעולים מגעילים, נזלת, צמרמורות, וחלומות מוזרים על גניבה של כסף מהכרטיס אשראי שלך.

ביום שישי, כשרק התחלתי להרגיש לא טוב, המחשבה שעברה לי בראש היתה "יום ראשון. הממ. לא נורא, גם אם אני עדיין לא אבריא אני אצליח להשלים את החומר".

מאוחר יותר זה התחלף ל-"יום שני?! יש לי אנליטית יום שני! וגנטיקה! ואני היחידה שמסכמת! ואני לא אוכל להשלים!!!"

אח"כ זה כבר נהיה ל-"יום שלישי, יום שלישי... פזיולוגיה זה באסה להפסיד, אבל השאר יהדות... רגע, יש חתונה יום שלישי!!!!! אעע"

ואז-"יום רביעי יש מעבדה והם לא מקבלים תרוצים רק אם אתה מת ורודפים אחריך להשלים באיומים... לא רוצההה..."

ערב שבת הייתי בעיקר המצב מאוזן, או במיטה או בסלון. החום עדיין לא הרקיע שחקים, ובעיקר אתגרתי את עצמי בלנסות למצוא הסברים ביולוגים למה שקורה לי עכשיו בגוף. אחרי שנזכרתי שכשיש ווירוס הוא מפוצץ תאים כשהוא מתרבה, עברתי מהר לכיוון חשיבה אחר ויותר פרקטי- כמה זמן עבר מאז שלקחתי את הכדור האחרון, והאם כדאי להוריד את החום או לתת לגוף לעשות את שלו?

בלילה קמתי מלא פעמים, וזה לא היה נחמד. החום התחיל לטפס בעקביות וחצה את סף ה38.5 לראשונה מאז תחילת המערכה. 1:0, ולא לטובתי.

כשאמא העירה אותי לקידוש הסתבר שאחותי הלכה עם בעלה לבי"ח. חשבתי שזה יהיה נחמד אם היא תלד קרוב לבית. חשבתי על זה עוד קצת, ואז חשבתי על זה שאני לא רעבה ושאני לא מרגישה טוב. סיימתי לאכול וחזרתי לישון.

בערב החום כבר חצה את גבול ה39, ואני הרגשתי כמו דג ביבשה. אמא קבעה איתי דייט אצל הרופא בבוקר. כמה רומנטי.

בבוקר החום הגיע ל39.8, ואמא קצת נלחצה. אני הייתי עסוקה בלהישאר מפוקסת על עצמי, מה שהיה ממש לא פשוט. הגענו לרופא שלי וחיכינו עם כל הילדים הקטנים וההורים שלהם. קיבלתי כדורים, וחזרנו הביתה.

בבית ישנתי עד שתיים בערך, ואז קיבלתי הודעה שאחותי ילדה בת ברוך ה'. איזה יופי! אין ספק שזה שיפר לי את המצב רוח. לכל מי שחולה- אחיינית מומלצת בחום. חזרתי לישון.

יותר מאוחר שכבר הרגשתי יותר טוב התחלתי לסמס לאנשים כדי לקבל מזלטובים (אוהבת צומי שכמותי) ובאמת אנשים לא אכזבו. דיברתי גם עם אחותי לשמוע איך היא מרגישה, ושנינו נשמענו לא במיטבינו. לפחות אצל אחת מאיתנו זה מסיבות משמחות.

האנטיביוטיקה מתחילה להשפיע, ואני מקווה שאולי בע"ה אני ארגיש מספיק טוב ללכת לחתונה, אפילו אם אני לא אוכל לרקוד. הלוואי.

ונסכם בדבר חכמה שגיליתי בימים האחרונים:

אתה יודע שאתה יותר מידיי מנוזל כשאתה מוצא באף חתיכות טישו במקום נזלת.