אדימדומים

רוב היום, בעוונתי, ישנתי, הנקתי ושילחתי את אִמי לחופשי ולכן עוד לא ערכתי סיור בלוגוספירה מקיף אבל אני מניחה שכבר נכתבו כמה עשרות אם לא מאות פוסטים על ההצעה של אלכס מילר מישרעל ביתם. מצטטת לכם שני רעיונות לעוסים במיוחד מתוך מכתב שפורסם כפוסט לרגל יום הזכרון-עצמאות-נכבה לפני שנה.

"... יום העצמאות של מדינת היהודים הוא יום נישולם של אחרים. להרגשתי, כשלא מסכימים לראות את הדבר הזה, שמחת העצמאות לעולם לא תהיה שלמה, תמיד תלווה בהרגשה חמצמצה של הדחקה, של קיבוע המבט בנקודה אחת בלי החופש להסתכל סביב סביב, חופש שאולי יכול להתאפשר כשהעצמאות היא אמיתית."

"העם היהודי, או יהודי ישראל, או הציונים בכלל... הקבוצה שמצדדת בקיום החלוקה של בני האדם לזכאים יותר על האדמה הזאת וזכאים פחות כאשר הסיבה לכך נעוצה במה שנוהגים לכנות "זיקתו של העם היהודי לארצו" (ולא, למשל, עצם הימצאותם של אנשים מהמוצא היהודי כאן, שזה טיעון אחר לגמרי מבחינתי), קבוצת האנשים הזאת.... באיזה יום היא עורכת דין וחשבון על מצבם של אלו שנושלו, נטבחו, נגזלו, הושפלו, הוברחו, נרצחו, נשדדו וסתם נכבשו ביד גסה? האם ביום האדמה, למשל, הציונים משפילים מבט ומבטיחים לעצמם לעולם לא לשכוח?"

והנה עצומה - הפיצוה. וגם קטע קצר מתוך ישיבת הממשלה.