אדימדומים

אתם יודעים כמה טיוטות כבר כתבתי? מלא.

לפני חודש התחלתי לקחת נוגדי דכאון. ציפראמיל (אהלן גוגל).

זה קצת מעלים את הנפש. מפנה מקום לפרקטיקה. אני אורזת את הבית. קרטונים על גבי קרטונים.

לאן את עוברת?

עוד לא יודעת. נראה. אבל לארוז צריך.

נפש זה נחמד כשהחיים שלך מסודרים. פרבילגיה כזאת. כשאת רוצה את עצמך חץ שלוח אין לך זמן לנפש. חייבים להסיט אותה הצידה.

קרטונים קרטונים ושקיות אשפה שחורות בחוץ עם מלא דברים שאת משילה. זה טוב. להשיל. הלוואי והיה מתגלה מתחת עור ורוד ורך וחדש. 

לא נראה לי. לא נראה לי שאפילו הלוואי. זה לא בשבילי. זוכרים שהבלוג הזה היה ורוד קונטרה לשחור של האייטיז? ע"ז תביא קישור לפוסט ההוא מהשירותים, כולרע. להיזכר בפעימה של הבלוגיה כמו שהיא היתה פעם. אם לא נפש, לפחות קצת נוסטלגיה.

יניב אומר לי: תציירי עיגול קטן ותמלאי אותו. ורק אז עיגול יותר גדול ותמלאי גם אותו. אני אימפריאליסטית. ישר בא לי הכל ומיד. כל תרגולת העיגולים הקטנים האלה עושה לי טוב. לא צריך הכל הכל בבת אחת. אי אפשר הכל בבת אחת. עיגול קטן.

וזהו. אמרתי לעצמי עד שאת לא עוברת אין כלום. רק ילדים וקולות של ניסיונות פרנסה (אינשאללה יניבו גם הכנסה) ואריזות ובתים. זהו. סידורי מעבר. אם את רוצה לנשום אוויר תסעי לחברת החשמל או למוקד גבייה של הארנונה או לחברת המים. רק ככה אני מבינה. אבל זה אפקטיבי, תגידו מה שתגידו. נכון שיש את הפייסבוק והטוויטר, השם יקום דמי, שלא נדבר על הג'יטוק והטלפון וכל ערוצי התקשורת האלה. זוועה. ערפדים. 

להגיע אליכם אחרי כל אלה זה כמו לראות סרט אחרי שראית המון המון המון המון פרסומות. איזו התעללות באין נפש שלי. אבל זאת הדרך שעובדת הכי טוב עבורי בגמילות. לשקוע בהתמכרות עד שהיא ממצמצת ראשונה. אני טובה בגמילות. קצת מכורה לעניין הזה. קונטרול פריק. שזה גם קטע. להיות כל כך קונטרול פריק שאת פוחדת לקחת את המושכות לידיך כי אולי לא תצליחי לשלוט בסוסים. קטע זה. יש זמן להכל וחייבים להזדרז בעת ובעונה אחת. יש זמן להכל אבל אין זמן לשטויות. לא למרוח. לא לבזבז. לתעל. לדייק. פונקט. שקיות אשפה שחורות. קרטונים. 
 

תודה, אנשים. גם כשאתם לא מוציאים הגה. אני רואה את הכניסות שלכם בסטטיסטיקה. אני יודעת שאני לא תמיד מתגמלת על ההתמדה הזאת שלכם אבל אני תמיד בהכרת תודה.