| |
אדימדומים
מאז ועד היומיומי |
| 6/2006
ארול 1
מזל שלא מצאו אותי זרוקה מתחת עץ אשכוליות אחד....
מכירה אותי. עכשיו אני אשב פה שעות עד אמצע הלילה ואבהה בריבוע הקטן הזה שמחכה להתמלא באותיות. אני אכתוב ואמחק. אני אתבאס על זה שאני לא כנה וישירה או חכמה.
שקוף שאני אפול לתוך כל בורות היומרה והשקרים. לא השקרים העובדתיים. לגבי העובדות, סביר להניח שאני אשאר נאמנה למה שניתפס אצלי כאמת, אבל בפרזנטציה, אני בטח אנסה להרוויח נקודות.
הנה רשימה של "מקרים" שרשמתי לעצמי לפני יומיים. הרשימה שהביאה לפתיחת הבלוג הזה:
אין ברירה חייבים להתחיל מגיל 8, מאחי. עשה מה שעשה - וגם הראה אותי לחברים שלו.
אחר-כך המגעיל ההוא בים (כשהיינו עם דינה), ניצמד אלינו בתוך המים.
נתייחס לחבר של החברים של אמא בנהריה שנצמד אלי כששכבתי בדשא
לא ניפסח על החבר שלהם הפסיכיאטר שהושיב אותי על ברכיו לדבר על אהבה בבת מצווה שלי
נמשיך בשני המדריכים מהצופים, מה שפתח פתח לשאר בני השבט, לבנים בבית הספר, ובשכונה.
נעבור למורה לאנגלית. הו, הו. זה סיפור יפה.
ניגע בדוס באוטובוס שפרס את המעיל שלו על הברכיים שלי ודחף יד מתחת למעיל
מה עם המיסטיקן ההוא בדיזנגוף?
טוב, עכשיו יש שורה ארוכה של מגעילי מגעילים ודוחי דוחים; ששילמו או לא שילמו, נגעו באקראי או שלא באקראי, איימו בטרמפים וקיימו בפרדסים. אין לזה סוף.
הרי גם כשנ.צ. הסתכל עלי ואמר: "אני מאוהב בך" גם זה היה דוחה ומגעיל. וזה היה כולה לפני 5 שנים. הייתי כבר בת 30 פלוס....
אז איפה מותחים את הגבול ומתי היתה הפעם האחרונה שנוצלתי מינית, שהמיניות הפגועה שלי נוצלה? דווקא שאלה יפה. אהבתי.
האם נדבר גם על המשפחה הלא מתפקדת?
לפני כמה שבועות גיגלתי את צירוף המילים בעברית "משפחה לא מתפקדת" ורוב הלינקים הובילו לתקצירים של סדרות וסרטים. כאילו במציאות אין חיה כזו. לא אצלנו. לא בעברית.
טוב. זה כבר לא מעט. אני מרוצה. כולה קצת לפני אחת בלילה וכבר מריחים את הסוף של הפוסט הזה. מחר אני אקום עם שני הקטנים והם בכלל לא ידעו... ביום אמא - בלילה מבלגלגת במוח....
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: