| |
אדימדומים
מאז ועד היומיומי |
| 8/2006
נשיות
במשך שנים ארוכות ניסיתי להחזיק באוויר שמונה כדורי ג'אגלינג תוך כדי שאני עושה פליק פלאק לאחור ופירואט על רולר בליידס.
רציתי להיות הפרחה הכי אינטלגנטית וסקסית שנולדה אי פעם. משימה כמעט בלתי אפשרית במיוחד עם אבא שובינסט כמו שהיה לי.
הנה מבחר מסרים שקבלתי מהבית:
1. אין נשים חכמות (היוצאת מהכלל שהיה מקובל לנקוב בשמה זו דווקא מיה קגנסקיה . האשה "החכמה" הזו הסבירה לי בהיותי בת 8 בשיא הסרקזם למה היא לא אוהבת ילדים. זה נפלא כשאת יכולה לתפוס תחת על ילדות בנות שמונה. שיא החכמה).
2. נשים נוטות להתעסק בזוטות ושטויות דוגמת: נעליים, קוסמטיקה, טלויזיה, רכילות, ציחקוקים חנוקים, ודומיהם.
3. נשים לא מבינות בפוליטיקה
4. נשים לא מבינות באמנות
5. נשים לא מבינות בדרכי עולם - מה שאבא נהג לכנות באנגלית how the world ticks
6. הן חלשות
7. הן נבובות
8. הן תלותיות
9. נשים אמורות להיות אהובות ונאהבות בטוטליות חסרת פשרות. לכך הן יועדו. בספרות כמו גם בחיים.
כך הוא היה בשנות ילדותי. בזיקנתו התרכך והשתנה.
הייתי בתו האהובה ולכן נאלצתי להתעלות מעל החולשות הנשיות האלה. לא היה מאושר ממנו כשביום הולדתי ה 17 בקשתי שנלך לסטימצקי ואני אבחר לי ספרים (ולא בגדים, למשל). עד היום רכישת נעליים היא סבל עבורי. אני מבשלת כמו שאני מנקה, אני מנקה כמו שאני מסדרת, ואני מסדרת בעיקר את עצמי. רע ומר.
אחיותיי. במשך שנים בגדתי בכן על כל צעד ושעל. מכרתי את כולכן בזול תמורת שתיים-שלוש נקודות זכות עלובות אצל גברים עלובים לא פחות. בהרכנת ראש ובתחינה למחילה אני חושפת בפניכן מספר ביטויים שהיו שגורים בפי לפני שני עשורים עת הייתי טינאייג'רית זקופת חזה ודלת תובנות:
קודם כל נהגתי לקרוא לנשים "נקבות". זה היה מוציא אותי מהמחנה הפטפטני הזה ומאפשר לי לחבור אל הזכרים רמי המעלה כשווה בין שווים.
על נשים בנות 22 שהיו חולפות על פני הייתי מעירה ברשעות "היא נראית טוב, אבל קצת משומשת". בזו הלשון.
כמו אבי, טענתי גם אני, שנשים הן מעט רפויות שכל. נהגתי לכנות את זה "הן מוותרות לעצמן חשיבתית".
מעשה שפל שנהגתי לעשות בגיל עשרים בעודי שורצת בפאב "המדבר" זצ"ל. או אלוהים. הייתי משתכרת. ואז. אם היתה מלצרית כלשהי רוכנת לעבר השלחן לידי, בגבה אלי. או אלוהים. קשה הוידוי. הייתי מעבירה לה אצבע על התחת. היא היתה מסתובבת מוכנה אלי קרב, מצפה לגברבר שתוי וכעור ונתקלת במבט שלי השובב, המפייס, הנשי.
תודה שהקשבתן. קשה לספר את זה. באמת. איזו בהמה הייתי.
את האמירה הנשית: "אם אי פעם יהיה לי סקס עם אשה הייתי רוצה שזה יהיה איתך" שמעתי הרבה פעמים. זה בגלל שאימצתי כל-כך טוב את הקודים הגבריים עד שהנשים עצמן היו מתבלבלות.
תשמעו, אחיות, אני הייתי מאותגרת. והצלחתי לשטות בסביבה שלי ובעצמי. וכמה שלא אתנצל זה לא יספיק. וכמה שלא אסביר שהיו נסיבות שהובילו לכל האבדון הזה, זה לא יאיר את החשכה בה הייתי שרויה באותן שנים.
ולכל אורך הדרך הייתי בטוחה שאני פמניסטית למהדרין.
היה לי חבר, ש'. הוא היה בן 21 ואני בת 17, גרנו בדירת חדר מזוויעה (באותם ימים היא נראתה לנו ארמון) במתחם שנקין. בלילות, אחרי שהוא היה נרדם, הייתי מתגנבת מהבית, יוצאת לאלנבי, ומזדיינת עם הגבר הראשון שהייתי נתקלת בו. למשל, נהג מונית. למשל חייל בדרכו חזרה לבסיס. מה שעולה בחכה. זו היתה נקמתי באותו חבר שטען שאני אומנם יכולה להיות אחלה מאהבת אבל אני לא באמת יכולה להיות חברה, לא כמו שבנים יכולים. לא פרטנרית ראויה להתפלספויות. הוא לא הסכים שאני אבוא איתו לחברים שלו.
לא היתה לי ברירה. נאלצתי לעזוב אותו לטובת החבר הכי טוב שלו. זה הוביל לכך שהוא נשר מהחבורה ההיא, מוכה קנאה ושבור לב, ואני התברגתי פנימה. שבע שנים מאוחר יותר הוא צץ שוב בחיי, מזכיר לי כמה קרובים היינו, הייתה לנו מברשת שיניים משותפת, לא הייתי כל-כך קרוב לאף אחת מאז, הוא אומר. ואני עמוק בתוך הסרטים שלי, עונה לו: "אתה יודע שזייפתי לך את כל האורגזמות? אף לא אחת מהן היתה אמיתית". מה שנכון. לכי ספרי את זה לשכנים שלנו אז, בג'ורג' אליוט 11.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: