אחת קטנה שלא היה לה ובכל זאת נלקח ממנה ושלא על מנת להשיב. הרבה לפני שגילתה את צוף פריחת הרחמים העצמיים. זורקת עצמה על קירות ירקרקים בחדר ילדותם. מייחלת לעיסקה עם השטן. אתה תצא ממני, מטיחה את עצמה בקיר המזרחי, היא פונה אליו, ואני אקשיב לקולך. אתה תעזוב את המחשבות שלי, מטיחה את עצמה על הקיר המערבי, ואני אלמד לראות אותך. אתה תתרחק מנשמתי, קיר דרומי, ואני אדבר בשמך. מצפון היתה המיטה. אין הטחות. מתגלגלת על השטיח על הריצפה. אתה שטן. למה אתה לא בא. אני יש לי עסקה מצויינת בשבילך. אתה תניח לי. ואני שלך. הוא לא בא. לא בא השטן. אין זקן תיש אין קלשון אין תמרות עשן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: