| |
אדימדומים
מאז ועד היומיומי |
| 3/2007
פורנוגרפיה
ההם מזמינים לכתוב על פורנו. לא יכולתי לסרב להם.
זה מסוג הנושאים שקשה לי קצת לגעת בהם מפאת פער הדורות הפנימי שלי ביני לבין עצמי.
הייתי צרכנית פורנו. וכמו כל דבר גם את זה עשיתי בכפייתיות ובהגזמה. וכמובן שמעולם לא שקלתי להסתפק בסרטים כחולים אלא תמיד הלכתי וחיפשתי את ההארד קור של ההארד קור. הורדות מתישות שנמשכו שעות במודם 14.4. זה היה מעייף אבל הכרחי. וכעבור כמה שנים כשפתאום עבדתי במשרד שהיה לו חיבור מהיר. איזו חגיגה. הייתי נשארת שעות על גבי שעות במשרד ובוהה בזוועות הנוראיות ביותר שאתם לא יכולים לדמיין לעצמכם.
כבר כתבתי בעבר שתמיד חשבתי שאני פמיניסטית גם כשההתנהגות שלי היתה מלאה בעלבון כלפי נשים. חשבתי שיש משהו פמיניסטי בזה שאני ככה בועטת לפינה את הדימוי המתחסד של האשה שמאבדת את הכרתה למשמע המילה "כוס". חשבתי שזה פמיניזם אמיתי. היישר מהשחלות.
אני וכל הפמיניזם הזה עברנו כל מיני גלגולים מאז. ונראה שאי אפשר לדבר על פורנו בלי לדבר על זכויות של נשים.
קראתי פעם איפושהו באינטרנט הזה שלכם (אלוהים וגוגל יודעים שהפכתי כל אבן בניסיון למצוא את המאמר הזה שוב ולא הצלחתי) עדויות של נשים שפורנוגרפיה תרמה להתעללות המינית שהן עברו.
המקרה שנחרט בזכרוני יותר מכולם היה של ילדה שאח שלה היה מציץ לה כשהיא היתה מתלבשת. אחר כך הוא התחיל לרצות לגעת בה. אחר כך היא ראתה אצלו חוברות פורנו ושמחה שהוא מצא אפיק אחר לפרוק את ההתבגרות המינית שלו. אבל אז הוא התחיל לדרוש ממנה ולכפות עליה את מה שהוא מצא בחוברות האלה.
יש לי סוג של קרובת משפחה מסוימת שנוסף על היותה דוברת שבע שפות ומתפרנסת מעריכת טקסטים, האמנות בה היא עוסקת היא הופעות פֶטיש. היא מופיעה במועדונים באירופה, עושה כמה ימים חזרות לקראת ההופעה. ואז תולים אותה מהשדיים על ברזלים, חותכים אותה, מנדנדים אותה, שופכים עליה שעווה מנרות, מצליפים בה. לא אלאה אתכם. מי שמכיר - מכיר. ומי שלא - כנראה גם לא צריך.
היא אמנית. בבלוג שלה היא כתבה שכל הליכה ברחוב גורמת לה הרבה יותר כאבים מהופעה כזו. יתכן והיא התכוונה לכאבים הפיזיים שכרוכים עבורה בהליכה. היא ננסית, היא עברה הרבה ניתוחים. זו נכות מכאיבה. אבל נראה לי שהיא התכוונה שהיחס לו היא זוכה כאדם מוגבל מצד אנשים "רגילים" הרבה יותר מכאיב מכל מופע פֶטיש שהוא.
היא אמנית. כי יש לה אמירה.
למעשה אולי צריך לדייק ולומר: "מבחינתי זו אמנות כי אני מבחינה באמירה שלה".
יש רצון גדול וחזק לא להוציא את הפורנוגרפיה אל מחוץ לחוק. למעשה, אסור להוציא אותה מחוץ לחוק. כפמיניסטית, אני לא יכולה לחבור לאג'נדה של הדוסים כשהם מדברים בגנות ערוצים פורנוגרפיים. אני בעד עירום, אני בעד מין. אבל אני מאוד בעד אמת, וזה איכשהו לא מסופק בפורנוגרפיה המיינסטרימית. אני לא יכולה לשתף פעולה עם הדוסים שרוצים להחביא את הנשים. הם מנסים לסתום שקר אחד בשקר אחר. זה לא מה שאני מחפשת.
אבל ברור לי שהפורנוגרפיה כמו שהיא היום - מזיקה.
עולה לי הקבלה לניו-אייג'. לקחת משהו יקר ואמיתי ולהזנות אותו ככה שיהיה נגיש לכולם, מעורר בשניה, ובעיקר רווחי. הפורנו הוא הזניה של מין כמו שניו-אייג' הוא הזניה של רוחניות.
אותה קרובת משפחה שלי מופיעה בעיקר ללא תשלום. משלמים לה על כרטיסי הטיסה ועל השהיה בעיר בה מתקיים המופע, אבל היא לא מוכנה לקחת כסף על ההופעה עצמה. או לפחות כך סופר לי לפני שנה-שנתיים.
תמיד כשזה מגיע לסוגיות האלה של סקס על כל השלכותיו באספקלריית הפמיניזם אני מנסה להישיר מבט לכיוון עצמי ולברר האם נהייתי פמיניסטית כזו רק אחרי שהפסקתי להיות כוסית או שמא, קודם התחלתי עם הפמיניזם הזה ורק אז בהתאמה הפסקתי להיות כוסית.
זה לא באמת משנה.
אני בעד מין ועירום, מצולם, משודר, מופץ.
אני נגד המיסחור והשקרנות.
אני מאוד נגד הפירסומות הסקסיסטיות ברחובות ובכלל.
וכל הדיון הזה לא מתרחש בחלל ריק, אלא בעולם שבו האשה מרוויחה פחות, חשופה יותר לאלימות ולניצול מיני וקולם של הגברים הוא עדיין הדומיננטי, לא רק בנושא הזה.
אני בעד לזכור שיש המון נשים שמאלצים אותן ומכריחים אותן ומנצלים את התלות שלהן בגברים ובכסף שלהם בכדי לגרור אותן לתוך התעשיה הזו. יש גם כוכבות שעושות הכל מרצונן. אני חוששת שרוב רובן של הנשים שמעורבות בתעשיה הזו עושות את זה מתוך דימוי עצמי נמוך. מתוך שפל. אונס.
הייתי רוצה שפורנוגרפיה לא תהיה אסורה על פי החוק, אבל שאף אחד לא ירצה לצרוך אותה כל עוד היא שקרית ומניפולטיבית ונצלנית ומנציחה את הדיכוי במקום לעודד את חדוות האהבה העירום והמין.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: