| |
אדימדומים
מאז ועד היומיומי |
| 5/2007
וילה מצחיקולה
"אני חפשנית", אמרה בילבי יום אחד לטומי ולאניקה.
"מה זה בכלל חפשנית?" שאל טומי.
"אני יודעת." אמרה בילבי. "זו אחת, שמחפשת כל מיני דברים. העולם מלא כל מיני דברים ובאמת נחוץ שמישהו ימצא אותם. וזה תפקידה של החפשנית."
טומי ואניקה מחליטים שגם הם חפשנים. ואז הם יוצאים שלשתם לדרך לחיפוש.
בילבי מוצאת סיר חלוד.
"סירים לא מוצאים כל יום," היא אומרת בשביעות רצון.
זה כמובן מתוך "מי מכיר את בילבי בת גרב?" בתרגומה של תמר שלמון.
אז מצאנו.
מצאנו בית עם חצר גדולה ועצי פרי. שסק, רימונים, הדרים, אפרסמון. יש חדר חיצוני לניגונים של ג'וני. הבית עצמו גדול ומרווח, מתוחזק, במצב סביר לגמרי. המחיר גם הוא סביר. בעלי הבית נחמדים.
יש חסרונות; אין אמבטיה. רק מקלחת. וקצת לא מספיק מואר הבית. ויש בו נגיעות אייטיז מאתגרות לעין.
זו התחלה טובה. טרם חתמנו חוזה כך שאני אוסיף פה ברשותכם, טפו טפו טפו, בעזרת השם ותודה לאל. חמסה חמסה חמסה.
עכשיו אני מחפשת גן. יש כמה גנים על הפרק. האם שוב נצטרך לעבור את כל הקטע של הפרידה? מי שאין לו ילדים לא מתאר לעצמו בכלל איזה עולם שלם ומורכב זה הפרידה בבקרים. ועד שהגענו למצב שהילד לא מניד עפעף, שמח בחלקו, מחבק אותנו ורץ אל תוך היום שלו. והאם בכלל נצליח למצוא גן כזה תפור כמו הגן שלנו? תפור לפי מידותינו אני מתכוונת.
מלא תת מציאויות שאני לא הבחנתי בהן עד שלא הגעתי אליהן.
אבא שלי, בעשרים שנות חייו האחרונות נהייה פסל. הוא פיסל ופיסל ופיסל (המפסל, במומו מפסל?) והציג בתערוכות והתמודד עם סירובים, והיה משוקע בזה כל כולו. לכאורה, זה דבר טוב. טוב מאוד אפילו. אבל עכשיו הוא מת. ואני + כ 180 פסלים בגדלים שונים + כמה מאות של תחריטים אותם הוא אסף + כמה מאות של תחריטים אותם הוא צייר חיים יחד. למעשה אני אמורה לחלק את כל הכבודה הזו עם אחי ועם אחי למחצה, בנו מנישואיו הראשונים. אלא שהראשון חי בלונדון והשני בפלורידה. בנוסף לזה יש כמה ארגזים של ספרים. הרבה ספרי אומנות. והיסטוריה. ועיון. וסיפרות יפה. ברוסית ובאנגלית. וכמה ארגזים מלאים בסנטימנטים; מכתבים ותמונות וחיים שלמים. כמעט שלמים. כל החיים שהוא הצליח להוציא מברה"מ.
הספרים, הפסלים ואוספי האומנות שווים די הרבה כסף בסך הכל. כמובן שהם שווים כסף בתנאי שיש מי שישלם אותו. וכמובן שמי שישלם אותו, ישלם אותו בתנאי שמישהו ישקיע זמן ומאמצים בלמצוא את אלה שמעוניינים לשלם.
אתמול היה כאן איש מחברת שינוע בינלאומית שנתן הצעת מחיר להעברת שליש מהפסלים לחצי אח בפלורידה. אבל לאחי שחי בלונדון אין איפה לאחסן את כל הדברים האלה.
אחי ואני קוראים לכל התופעה הזו "אלבטרוס סביב צווארי". ציפור מאוד יפה ומעניינת, אבל כשהיא כרוכה סביב הצוואר, זה אפעס, לא כל כך נח.
אבא שלי היה מוכר את העבודות שלו פה ושם. גם אנחנו הצלחנו. מכרנו שתי עבודות, כל אחת באלף דולר. סוחרי אומנות עלולים להיות טיפוסים הרבה יותר מפוקפקים ופחות נעימים מסוחרי סמים.
אני יודעת מה אני צריכה לעשות. לצלם את הפסלים ולתלות אותם יפה ב ebay. אולי לעשות יום גלריה-מכירה? שוק ביתי אומנותי כזה? אני אעמיד דוכן אלכוהול, וכל מי שיקנה בירה יקבל 2 פסלים מתנה. מה אתם אומרים?
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: