| |
אדימדומים
מאז ועד היומיומי |
| 9/2007
האשה והמטבח
בבית שלנו (להלן: וילה מצחיקולה) יש מטבח במצב מעולה. ארונות מרובים בוהקים בלובנם, כמו חיוך רחב של אשה אפריקאית. בחצר, סמוך מאוד לבית, ישנו חדר נוסף, נפרד, ובו מטבח אחר, הרבה פחות מפתה. מאז שעברנו להתגורר כאן לא הצלחנו להבין מה עבר על האנשים שגרו כאן? למה שני מטבחים? אחד קצת כשר ואחד מאוד כשר? לפסח? שלא יהיה ריח של בישולים בבית? הרבה ניחושים התחדדו כאן. בסופו של דבר התעלומה נפתרה. מסתבר שהם לא השתמשו במטבח המדונדש ושמרו אותו כמטבח ייצוגי, בעוד שאת כל הבישולים האשה ערכה (אני מרשה לעצמי להתפרע פה בניחוש אבסורדי שהיא זו שהיתה אחראית על הבישולים בבית) בחדר המטבח החיצוני. למה? כדי שהמטבח בבית יישאר מתוקתק ולא יתלכלך.
הקונספט די זעזע אותי. האחיינית שלנו סיפרה שהכירה מישהי שבבית המשפחה שלה בקומת הכניסה היו סלון ומטבח מיועדים אך ורק לאורחים ובקומה מתחת היו סלון ומטבח זהים לחלוטין עד הפרט האחרון שעמדו לשימושה של המשפחה.
האם באמת יש אנשים שזה נראה להם נורמטיבי? שזה נראה להם בסדר להיות כזה פסיכוטי על "מה יגידו השכנים אם יקלטו אצלי סיר לא שטוף בכיור" עד כדי לתחזק שני מטבחים...?! ולא אכפת להם שאם מישהו יגלה הוא יחשוב שהם פסיכוטים לגמרי? או שזה נורמטיבי ואני פשוט לא בעניינים?
ואיך ילדים אמורים לגדול בסביבה שיקרית כזאת? כל הזמן מצפים ממך להחביא ולהסתיר את האמת ולחשוף רק את הצדדים האסתטיים והייצוגיים .... לא מכירה אף משפחה רוסית שחיה עם שני מטבחים. יש לרוסים הרבה שקרים אחרים אבל כשזה מגיע למטבח - בעדה שלי נוהגים להתקבץ בין המקרר לתנור, למזוג איזו מזיגונת לנגוס איזה דגיג, לקרוא שירים שכתבת לאהובתך העוזבת, להניח על השלחן את הלב השותת, לבכות קצת, לצחוק קצת, עד שהחדר מתמלא אדים ועשן ואנשים מסריחים שומטים את ראשם על חזם ונרדמים.
לא אני, כמובן. אבל ככה נהוג בעדה. ככה חוגגים כל חג ומועד וגם את ימי החול. עם מסורת לא מתווכחים.
נחזור לנושא. כבר כתבתי לא פעם שאני מאותגרת קולינרית. כשג'וני ואני התחלנו להיות יחד הדבר היחיד שידעתי לרקוח במטבח הסתכם בלמזוג בירה וגם זה בתנאי שמישהו טרח לקנות אותה. ג'וני לעומת זה הפתיע בכל מיני פסטות ורטבים ושקשוקות ועוד קצת מפה וקצת משם.
דעי לך אשה יקרה, גם אם נדמה לך שאת בחורה ולא ממש אשה, גם אם את קצת נהנת מהמוגבלות המטבחית שלך, דעי לך אחות שלי שילדים ישנו את כל המצב הזה. למעט מקרים ממוזלים בהם הפרטנר שלך מתעניין ונהנה מהכנת אוכל בצורה עקבית ומחוייבת, ברגע שילדת את נהיית אחראית. אולי זה לא כך אצל אימהות לא מניקות. אני לא באמת מכירה אימהות שלא הניקו. אולי אצלן מטלת ההאכלה מתפרסת על שני בני הזוג שווה בשווה. אבל ברגע שקירבת את הפה הקטן לשד שלך זה כאילו נשבעת שלנצח תדעי מתי הפה הזה רעב ואל השבעתו תשוקתך. וזה לא שאני היסטרית בכל העניין של האבסת ילדים. ממש לא. הם מצדם גומלים לי בכך
שהם ממש לא נראים בתת תזונה ואני לא מתעקשת איתם על שום דבר יותר מדי.
בקיצור ג'וני היה מסתלבט עלי שמבחינתי המטבח זה המקום הזה איפה שיש את האוכל של החתולים ומדי פעם, בלי שיהיה לי מושג איך זה באמת קורה, מגיחות משם ארוחות נחמדות. וגם קפה אפשר להכין שם. בהדרגה (מאוד בהדרגה) פיתחתי לי כל מיני מיומנויות קולינריות. זה בא בגלים ובתקופות, כל פעם יש מנה מככבת אחרת שאהובה על כולם עד שהיא דועכת ותחתיה עולה דיש חדש.
אתמול הכנתי מאכל שמעולם לא טעמתי, לא ראיתי, ואני אפילו לא יודעת איך לבטא נכון את השם שלו כי אני מכירה אותו אך ורק מהאינטרנט. לא עצרה אותי גם העובדה שזה מאכל עיראקי לחג הפסח. נאכל כולו עד הפרור האחרון.
לא יודעת מה בוש חושב על זה, אבל אני אוהבת את השילוב של עיראקים עם אינטרנט. כן ירבו.
וגם הגספצ'ו יצא מצוין.
וחוץ מזה: סוף נובמבר אמא שלי מגיעה.
סוף דצמבר: אח שלי וחברה שלו.
אמא שלי אוכלת הכל ויותר מדי. אחי וחברה שלו צימחונים, אוכלים רק אוכל אולטרה-בריא. זו פעם ראשונה שאחי ואני נפגש מאז שהפסקתי להתמסטל. נראה איך יהיה, איזה מן מפגש ייצא לנו.
לא מזמן שלחתי לו תמונות של הילדים. עמוק אל תוך השיחה הבאה שלנו בטלפון שאלתי אותו אם הוא קיבל את התמונות. "כן" הוא ענה לי "הם לא סימטריים הילדים שלך". אה-הה.
הוא מבועת מרעיון ההורות. מבועת. הוא עובר לדום שתיקה כשמספרים משהו נחמד על הילדים. זה כאילו מעליב אותו באופן אישי.
ויש לו את הכתובת של הבלוג הזה. ולא אכפת לי אם הוא קורא כאן. לדבריו הוא היה כאן רק פעם אחת ונעלב מזה שאני כועסת עליו על זה שהיו לו אינטראקציות מיניות איתי בילדות. אמרתי לו שאני לא כועסת עליו. אני פגועה כמו אדם שפגע בו ברק. ושההתייחסות שלו אגוצנטרית.
די. נמאס. בפעם הבאה אני נשבעת לגבש לעצמי ביוגרפיה אחרת.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: