| |
אדימדומים
מאז ועד היומיומי |
| 9/2007
מזל טוב לקרישנה
דווקא קלאסיקנים מרתיעים אותי לרוב, אבל אורי קציר יזם פרוייקט לוח ימי הולדת ואני, שמעולם לא הרגשתי חלק משום קהילה, רצתי להרשם. מוזמנים לשלו.
והנה שיר שבן הרבע לארבע שלי כתב הלחין ושר לי לפני כמה ימים:
אם את זקוקה לי
שמש וירח
את יפה שלי
כתבו לכם פעם שיר אהבה כל כך מקסים ושרו לכם באוטו בשיא החום בדרך חזרה מהגן?
היום הלכנו לרופא שיניים, ומקבלי הצל"שים של אשכנזי היו משפילים מבטם נוכח גבורתו. עשו לו שתי סתימות, אחת מהן ממש עמוקה ויסודית, ואחרי כארבעים דקות, כשהוא קם מהסד ואמרתי לו שבעוד שבוע נבוא לשתי סתימות נוספות הוא ענה לי ב: "יש!"
לעומת זאת, בערב הלכתי איתו ועם אחיו בן השנה וחצי למסיבת יום הולדת של קרישנה. ג'נמאסטמי. מוסיקה הודית וריקודים והצגה והרבה אוכל. הצטרף אלי במפתיע חבר טוב שלי א'. הוא נהנה מאנונימיות חלקית כי להרבה אנשים בקהילה הזו אין טלוויזיה והם לא מזהים אותו וקופצים עליו. אבל היה לפחות אחד שכן אחז בידו ושטח בפניו בהתרגשות הולכת וגדלה עד כמה הוא מעריך אותו. הוא באמת משהו הא' הזה. והוא כל כך רחב לב עם מעריציו. יפה לראות את זה.
הילדים עוד איכשהו הסכימו לסחוב את כל הקרישנה-קרישנה הזה עד השלב שהחליל נכנס, ואז שניהם רצו שאחזיק אותם על הידיים. שניהם נרדמו עם ההתנעה של האוטו.
מוסר השכל: כן לרופאי שיניים, לא לחגיגות הודיות (בינתיים לפחות).
ואם אבא שלי היה חי אז הוא היה בדיוק היום (כלומר אתמול) בן 82 שנה. בטח היה יורד לפעמיים בשבוע פינג פונג במקום שלוש כמו שהיה רגיל.
זה שהילדים כאלה חמודים זה מבלבל. יש רצון לנצור את הרגעים. ואתמול מצאתי את עצמי מתנחמת בזה שאולי באמת ברגעי המיתה יש פלאשבק סיכום ופרידה, ואפשר לרגע לראות ולחוות אותם שוב קטנים ושובים בחמידות ואהבה אינסופיים כאלה.
להתייתם וללדת ילדים. כל כך ממסטל.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: