| |
אדימדומים
מאז ועד היומיומי |
| 9/2007
וסת חברה שלי
כידוע בארבע וחצי השנים האחרונות היינו, הגוף שלי ואני, עסוקים מאוד בלהרות, ללדת ולהניק (למעשה זה ממשיך עד ימים אלה ממש), לכן במשך כל התקופה הזאת התפניתי רק פעם אחת לקיים את המחזוריות הנשית. פעם אחת היתה לי וסת ומיד לאחריה, לפני קצת יותר משנתיים - התעברתי בשנית.
ביומיים האחרונים בישלתי וניקיתי את הבית כאחוזת טרוף (נאנחת בחיוך למראה המחשבות על פמיניזם, נונקונפורמיות, מרדנות, פרובוקטביות ופריקיות כללית שעשו לי נו-נו-נו עם האצבע לאורך כל הזמן הזה). הבית יצא נקי. גם האוכל היה בסדר. רשמתי לעצמי נקודות לשיפור בפעם הבאה אבל בסך הכל מספרים שהערב עבר בהצלחה. היה טעים ונעים ונינוח כך מדווחים אצלנו. ג'וני אפילו אומר: ביג סקסס. אני
כמובן לא יודעת מזה. כשאני מארחת את המשפחה אני עוברת לאיזו פאזה
מקבילה ואין לי מושג מה קורה מסביב. אני מתפקדת והכל קורה, אבל אין קשר
בין שני המישורים האלה. במיוחד שבן השנה וחצי לא הרגיש כל כך טוב,
הוא מנוזל והיה מן רגישי כזה ובכה והתעקש שהוא רוצה ללכת לטיול.
לא היה קל איתו. אבל זו בערך פעם שניה בחיים שלו שאני רואה אותו במצב רוח
כזה, זה אמנם הקשה עלי אבל חפיף.
חוץ מזה, בגלל שהוא מנוזל קשה לו לינוק ואני התחלתי להרגיש כמו שקית חלב שמישהו שכח במקרר. הולכת ומתגדשת.
והבוקר אמרתי לג'וני "נראה לי שהוסת הולכת להופיע". ותיק-תק תיק-תק תוך שעה בערך היא צצה לה. היא כנראה לא עמדה בפרץ הנשיות של כל הבישולים והניקיונות והחליטה שאם כבר אז כבר. מצד שני לחשוב שבימים האלה הייתי ב PMS ושהם לא הפריעו לי להיות ממוקדת, רגועה ופעלתנית.
פתאום הכל הסתדר. הכל נראה לי מווסת. פתאום נראה לי ברור למה הילדון כזה רגישי. אני חוזרת לפוריות. מבחינתו זה לא דבר של מה בכך. זה עוד שלב קטן בהיפרדות שלנו. (הוא לא מנוי על הבלוג ולא יודע שאין שום כוונה להמשיך וללדת).
וראש חודש. א' בתשרי. לילה נטול ירח. כך שההתבייצות כנראה תהיה בירח מלא, בתאום מושלם כמו שהיינו, הנשים, מראשית הימים.
אני יודעת שעוד תמאסי עלי ותצאי לי מכל החורים, אבל היום אני שמחה לקראתך ואת חברה שלי, וזה שליהודים יש תסביך מוות וטומאה לא מפריע לי. בעיניי את מקודשת.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: